הגענו לפיליפינים הלומי קרב מהמעבר מיפן למנילה. לאחר שניסינו לשרוד במנילה כדי להתארגן על ויזה להודו, הצלחנו לצאת מההלם ולקחנו מעבורת ל-CEBU. גם כאן נתקלנו בעיר מפוקפקת ולא נעימה ומצב רוחנו ירד. אחרי סיבוב ברחוב וניסיון להחליט לאן נמשיך, תפס אותנו גשם מטורף והבנו שהטייפון הגיע אלינו ויש חשש להפסקת מעבורות ושיבושים אחרים. לקחנו החלטה מהירה ויצאנו למעבורת שלקחה אותנו לאי PANGLAO ושם הגענו לגסטהאוס מגניב שנקרא COCO FARM אך לצערנו לא היה מקום. יחד עם זאת, פגשנו שם לראשונה את משפחת אברהמי והבנו מיד שהם המצפן שלנו בפיליפינים ובעצם הפכו לחברי נפש מהרגע הראשון. אז הודענו לגסטהאוס רשמית שאם לא ימצאו לנו חדר אז נישן על הערסלים שלהם. אחרי כשעה מצאו לנו חדר פצפון שהכיל מיטה זוגית ועוד מרווח צר בין הקירות והחלטנו להידחק בו באהבה וקבלה. ואז החלה תפנית בגישה שלנו לגבי הפיליפינים. שמחנו לגלות שהפיליפינוס הם אנשים כנים, רגועים, סבלניים, חייכנים שאוהבים לעשות כיף. האנגלית שלהם טובה והשפה מלאה במילים בספרדית כך שהתקשורת איתם זרמה. מאד מפתיע לראות את הפתיחות של הפיליפינים והאוכלוסייה המגוונת שלהם שכוללת המון Lady boy, לבוש קצת מוזר, המון חיוכים, קבלה אחד של האחר וטונות של סבלנות.
עם החבר'ה בקוקו פארם השוק באגנה
כל יום שעבר היה מרגש לגלות שהבנות מרגישות נוח יותר בקרב התרמילאים בגילאי ה- 20 מכל העולם. הן מכינות איתם שעורי בית. עושות יצירה. קולעות צמות. מבשלות. משחקות שח, קלפים ומנקלה. מנגנות ושרות בצוותא. בהתחלה תהינו אם הן מציקות להם ואיך לחבר'ה האלה יש סבלנות לילדות קטנות ובסוף נאלצנו להודות שהן יותר קרובות בגיל אליהם מאשר אנחנו לתרמילאים הצעירים..........
לאט ועם הרבה ספק, התחלנו לחוות את האטרקציות המדוברות של הפיליפינים. התחלנו בביקור בגבעות השוקולד ובחוות הקופים בגודל כף יד. מעט התאכזבנו שזה תיירותי ומאורגן אך ברגע שהתחלנו לגלות את חופי בראשית והטבע מסביב התחלנו ליהנות ממש.
לאורך כל השהות שלנו באיים, חווינו את הטייפון ושאריותיו והרגשנו על בשרנו את התלות במזג האוויר והאי ודאות אם נצליח להגיע למעבורת או שנגמר מגוון האוכל כי המעבורת בוטלה. בעקבות מזג ה אויר יצא ששהינו במקום אחד זמן רב מעל התכניות ובנוכחות משפחת אברהמי, נולד כאן הביטוי של "עד מתי קוקו 2017". בסופו של דבר למדנו לסגל לעצמנו גמישות ואורך רוח בשל מזג האוויר! דבר שכבר מזמן נשכח בעולם המערבי ואנחנו לא מתורגלים בו.
בזמן השיטוטים פגשנו דייגים ואנשי ים שבעבר התפרנסו מציד חיות ים והיום מתפרנסים מהשמירה עליהן. אז עברנו לאי אחר שנקרא CAMIGUIN ושם זכינו לצלול מעל בית קברות ששקוע במים בגלל וולקנו שהתפרץ בעבר, צללנו עם צבי ים שהיה מרתק, מפתיע קסום והכי מרגש. שנירקלנו ליד נחשי ים (בגודל עצום) ושוניות אלמוגים משגעות, צללנו עם צדפות בגודל של ילד וכרישים בגודל של מיניבוס (מטטטטווורררףףף!!), ראינו חופים עם חול לבן, חופים עם חול שחור ואף זכינו שוב למעיינות חמים.
בחוף עם שלם שנירקול עם כריש לויתן
לאחר חששות ולבטים החלטנו להתחכם ולעבור מ-CAMIGUIN בחזרה ל-BOHOL ומשם ל-CEBU אך הפעם דרך OSLOUB. העזנו ושטנו על סירה פשוטה ולא מעבורת. החששות שלנו התגברו כאשר התחיל לעלות עשן מהרדיאטור ושבסופו המנוע הפסיק לעבוד. חיכינו זמן שהרגיש לנו נצח, בניסיון להחיות את המנוע או לחפש "טרמפ" על סירה אחרת ולבסוף המנוע חזר לפעום והגענו לחוף מבטחים. הסוף נגמר רק לאחר שאחד מהתיקים של הנוסעים נפל למים והחיוך חזר לפנינו.
שתית קוקוס במפלי הקואואסטן
לאורך כל השהות בפיליפינים, תנאי המחייה שלנו היו פשוטים מאד אבל כל אלה לא הטרידו את הבנות כלל, כל עוד הן זכו לחברה. ובכלל.....התחלנו להיפתח לאנשים ממקומות אחרים (הפעם היו בעיקר סיניים ישראלים ופילינוס) השתתפנו במשחקי כדורעף וכדורסל. קלענו משטחים מעלי עצי קוקוס ובנינו תאי הטלה לתרנגולות. אכלנו הרבה מאכלי ים, עוף, חזיר, בננות, אננס ואורז כמובן. האוכל לא היה לנו פשוט. מאד שומני ולא הכי בריא. חיינו בכפר מרוחק עם המקומיים וזכינו להעריך את כל המותרות והשפע בו אנו חיים בארץ. חווינו ערבים ולילות בלי חשמל. מקלחות קפואות ולפעמים סחיבות דליי מים למקלחת והכי מוזר היה להתרגל לחוסר שפע במזון. אחד השיאים בטיול הוא שלב שריפת מחברות הלימוד (כמובן אחרי שסיימו אותן ....). והמשבר הכי קשה שחווינו הוא הגעגוע. כן........לא תאמינו אבל מכל החששות שהיו לנו כשהחלטנו לצאת לטיול ארוך לא העלנו על הדעת שהגעגוע לחברים ומשפחה יהיה כל-כך גדול ומשמעותי בחיינו.
את השבוע האחרון העברנו ב- MOHAL BOHAL שאין ספק שהיה המקום המוצלח ביותר בטיול. ישנו בגסטהאוס מתוק שנקרא PACITAS ונהננו מחבורה שהגיעה כדי ללמוד צלילה חופשית עם משפחות וילדים. חבורת דוברי רוסית מגניבה המורכבת מרוסים, אוקראינים וקזסטנים. כולם צוללי צלילה חופשית. החבורה נראתה מקצוענית בטרוף והגיע עם ציוד וילדים והיה מאד מרשים להתבונן בהם.
התכרבלויות .................... צלילה מתנת יומולדת לכליל בת 13
יום לפני עזיבת האזור יצאנו לצלילת מתנת יומולדת 13 לכליל. המדריך היה שוודי חביב שמעביר את ימי החורף הקשים של שבדיה בהדרכת צלילה בפיליפינים. ראינו המון צבי ים. כולל אחד קטן ותינוק ואחד גדול ומרשים. נחש ים עצום, מורנה , ועוד המון דגים מעניינים אחרים. אין ספק שצלילה זה דבר ממכר ומיד חשבתי אולי בכל זאת לעבור קורס הדרכה ולהגשים חלום ישן בהמשך החיים.
אין ספק שמוהאל בוהאל שבסבו זהו אזור שובר הקופות של הפיליפינים. מניחה שזה בגלל ההרכב האנושי והסביבתי.
ביום האחרון, כאשר כמעט ויתרנו על המפלים של הקואסאן אך ברגע האחרון החלטנו לנסוע עם יעל ושרון. הטיול התחיל בהרפתקה הזויה שניסנו להידחס כולנו לטריסייקל אחד. כאן למעשה עשינו בדיקה האם אנחנו או מקומיים מנצחים בכמות האנשים שניתן לדחוס לטריסייקל ונראה לי ש 6 משלנו ועוד 4 מאברהמי לא ביישו את המקומיים. הגענו לאזור שנראה תמים מבחוץ אף להפתעתנו גילינו המון עצי צל, עצי קוקוס, אזור טרופי מדהים, מקומיים שגרים בתוכו ומכינים אוכל מיוחד מקומי ובעלויות ממש מצחיקות בניגוד לכל האזורים התיירותיים האחרים. המפלים היו מרגשים והקפיצות מהגבהים היו בלתי נתפסות והבנות שלנו קפצו בטרוף ואושר אף העיז וקפץ מנקודה גבוה במיוחד בקצה המפל. במקום זה טעמנו את המיץ קוקוס הכי טעים בפיליפיניים. לכליל נקרעו המכנסיים באחד ממגלשות המים הטבעיות. וכידוע לילדה בגיל ההתבגרות זה לא פשוט אך היא התגברה על כך בכבוד רב.
למחרת בדרך לשדה תעופה עברנו בעיר סן פרננדו וכמובן שטעמנו מהמעדן המקומי של עוגות קוקוס שנקראות Buko pie וסיימנו את השהות באזור אחרי לילה בשדה התעופה ב-CEBU בגלל שרצינו להימנע מהתמודדות עם העיר הזו בפעם השנייה.
חוף בפיליפינים במוהל בוהל צלילה בפארק הצדפות
עלויות לסקרנים ולמעזים לחלום:
כרטיס טיסה - דרך אתר SKYSCANNER עלות 50 $ כיוון אחד מיפן לפיליפינים
לינה – התאמצנו מאד והצלחנו לישון בכ 20$ ללילה. מניחה שבקלות ניתן למצוא ב 30-40$. בערים CEBU ו MANILA עלה לנו סביב 45$.
תחבורה:
המעבר בין הערים ואיים גדולים הוא במעבורות או טיסות ולכן הוא יקר יחסית.
טיסה: בין מנילה לסבו: 30-100$ לכיוון אחד. המחיר השתנה לפי יום\שעה\תאריך תיירותי. גמישות ותכנון מראש כמובן מורידה משמעותית את עלויות הטיסה.
מעבורות: מרחק של כשעה עולה כ 10$. מרחקים גדולים עולה כ20$.
מונית: 4-5$ בתוך העיר. חשוב לבקש "לפי מונה"
טריסייקל: 3$ לנסיעה של 10 דקות
ג'יפני: הכי זול.
אוטובוס: נסיעה ארוכה כ 4$ לאחד.
אוכל:
פירות וירקות בעלות בין 1-3$
ארוחות במסעדה זולה כ 4$ לאחד. יש מסעדות סירים שיוצא פחות.
מים: קונים מילוי מיכלים במחיר מגוחך של 1$ ל 5 ליטר
עלויות חודשיות:
3000$ כולל לינה, אוכל, נסיעות ואטרקציות למשפחה של 6 נפשות. עלות משוערת למשפחה שפחות קפדנית על הוצאות ורוצה יותר מרחב בטיול יכול להגיע ל 4000$
*******************************************************************************************************************************************
למה התגעגענו מיד אחרי שיצאנו מהפיליפינים:
לאנשים הנחמדים ולשנירקולים המהממים
מקצה שיפורים לפעם הבאה:
להשקיע מאמץ במציאת מקום עם מטבח או להביא גזיה כי האוכל לא בריא, שומני ומלא בשר
ות'אמת.... היה לנו ממש עצוב לעזוב את מוהאל בוהאל...................עדיף לתכנן חודשיים בפיליפינים ולא חודש
**************************************************************************************************************************************
