אז הגענו להודו. להתנדבות ב Sahdhana-Forest. הלילה הראשון בהודו היה הזוי ביותר. כאופייני להודו. הזמנו לינה ללילה ראשון לאחר נחיתה בחצות בשדה התעופה בצ'נאי. לאחר שחיפשנו כשעתיים את הכתובת של הדירת אירוח, בזכות סבלנותו האינסופית של הנהג מצאנו את המקום ולצערנו גילינו שעשו double booking על החדר שהזמנו. התייאשנו והחלטנו לדלג על שהות של 24 שעות בצ'נאי ולנסוע ישירות לחווה. בגלל שהגיע כבר 4 לפנות בקר. כולנו כולל הנהג היינו מותשים ומיוזעים, החלטנו לעצור את הנהג (בעקשנות יתרה) ולהודיע על מנוחה. בעקבות כך עצרנו בשולי כביש מהיר בין משאיות וריקשות ונרדמנו. ברגע.! התמונה שנראתה מחוץ לרכב היא מעט מגוחכת וכוללת רכב פצפון בגודל פיאט אונו ובו נוחרים כולנו יחד עם הנהג. אושר, 2 תיקים ונהג נרדמנו מקדימה. אני, ארבעת הבנות, גיטרה ושאר התיקים נרדמנו מאחורה. בלי 'אימא פיפי'. בלי קיטורים. בלי 'אני רעבה'. כולן נרדמו מיד. אבל הקסם האמיתי היה שכולנו התעוררנו במצב רוח מצוין, לתוך הטירוף, הרעש, הריח, הצבעים והחיוכים שמסביב......... רק בהודו......... לאחר כשעתיים נוספות הגענו לסהדהנה שבאורוויל. מקום קסום. פשוט ולא פשוט כאחד.
Sahdhana Forest: זהו מקום שמטרתו לייער אזור של כ - 280 דונם בדרום הודו. באזור שנקרא תמיל-נאדו. לפני כ- 40 שנה. הגיעה קבוצת אנשים רוחניים שהקימו את אורווויל והמקום למעשה אינו שייך לממשלת הודו אלא לעמותת אורוויל זהו למעשה שטח שאינו בבעלות אישית: NoMansland . האזור משמר טבע, סביבה ואדם לפי עקרון של human unity. אז הגענו לסהדהנה, שהיא חווה קטנה ששייכת לאורוויל במטרה להתנדב וללמוד על שתילת עצים וגידולם.
Main hut שיזף בבקתה שלנו כליל וגומא מכינות דוסה
לקח לנו כמה ימים ארוכים לעקל מה שקורה מסביבנו ובעיקר את השירותים הבסיסיים המאתגרים ואת נושא הפחתת צריכת המים שכללה שאיבת מים ושימוש במכלים. 2 אלה בתחילה הקשו על החיים פה. יחד עם זאת גילינו קהילת אנשים מגוונת של כשמונים מתנדבים מכל העולם. בכל הגילאים. בכל בקר מתעוררים לצלילי חליל או גיטרה בשעה 5 בבקר ועובדים עד 12. העבודות כוללות שתילת עצים, השקיה ידנית, טיפול בעצים ומזיקיהם, עבודות מטבח, טיפול בשירותים של קומפוסט, ניקיון ומחקר זני עצים. לפעמים זה מעיק וחם מאד אבל הרוב נחמד ומספק. לאחרונה אושר קיבל תפקיד קבוע של אחראי על היגיינת מטבח. אני זכיתי לעסוק במחקר זני עצים לאזור חדש בצפון הודו. וכליל עוזרת לטפל בפרות מחמד (הן למטרת ליטוף ולא לחלב). בנוסף מדי שישי אושר הוא השף של ארוחת צהריים של חומוס אני מכינה ארוחת רואופוד. ומתנדבים בכל מיני הזדמנויות שונות ומשונות. האווירה קסומה. מכילה. פתוחה ומסקרנת. האוכל טבעוני וטעיםםםםםם הכולל ירקות ופירות מגוונים, אורז, דוחן וקטניות. האוכל לא כולל ביצים חלב ובשר כמובן ולשמחתנו כולל הההההההההההההההממממון בננות אננס פפאיה וקוקוס). אחה"צ יש פעילויות מגוונות שכל פעם מישהו אחר מארגן : יוגה, אייקידו, שירת מנטרה, הרצאות, דיונים, נגינה ועוד. חיים בבקתת קש צנועה, מהממת בעיצובה ובפשטותה. ללא מים זורמים וללא חשמל. בפשטות שאין שנייה לה. בתוך היער.
בחווה יש איסור מוחלט על שימוש בסיגריות, אלכוהול, חומרים שלא ממחזרים או מתכלים וכימיקלים שונים. לכן , אנחנו מקפידים על צחצוח שיניים עם אבקת עץ הנים, על השיער שמים שמן קוקוס, ומשתמשים בדאודורנט שעשוי משמן קוקוס וסודה לשתייה, מתקלחים בבריכת בוץ ועושים "טיפולי פנים" עם הבוץ המינראלי ובמים קרים כמובן. מנקים את כלי המטבח בעפר שנשאר משריפת העצים לבישול. ומכבסים ביד את הכביסה בסבון ללא כימיקלים. מטרת הזהירות בכימיקלים מגיעה מהרצון לשמור על מי תהום נקיים שהרי אותם אנו שותים ושואבים.
במקום נחפרו בורות ותעלות ארוכות ועמוקות במטרה לאגור מי גשמים ולהגדיל את כמות מי התהום של האזור. פעולה זו מדהימה ומרתק לראות איך זה קורה וכל כך נכון והגיוני ליישום. למעשה, למדנו משפט מאבירם שיערלא צריך לשתול. צריך רק מקור מים. ואם נדאג למים יגדל יער. מטרת השתילה היא בחירת העצים שאנו רוצים.
הערבים שלנו גם הם מעניינים. יש ערב של סרטים דוקומנטריים מעניינים של מים ייעור וטבעונות. ערב "כישרונות " שנקרא בעצם "non talent show" שהבנות מככבות בהם שוב ושוב. וערבים של סתם תורנויות ריקודים ומשפחתיות.
בסהדהנה פגשנו המון משפחות מכל העולם. התחברנו מאד למשפחה עם 2 בנות. שהאימא, מונה, היא גרמניה יפיפייה ומוכשרת והאבא, קארמה, הוא טיבטי יתום, צייר, שקט וחכם. אחת השיחות הייתה מאד מרגשת ונגעה בנקודות מאד רגישות של טיבט. למדנו המון. היינו מאד סקרנים. גילינו שלטיבטים יש צבא. אומנם קטן וחלש אבל יש. וגילינו שגם להם יש טיבטים דתיים וקיצוניים שעושים בלאגן ונזק לכל האומה. לנו זה היה חדש והשיחה הייתה מאד עוצמתית. התחברנו מאד למקימים של המקום. יורית ואבירם. שהם זוג ישראלים בגילאי ה 50 שהקימו את החזון שלהם לפני כ 13 שנה. ומאדמה מדברית ונטושה יצרו יער ומי תהום נקיים וקהילה מאד מיוחדת. אני ויורית מבלות המון יחד. וגם הבנות. פגשנו משפחה רחוקה של יורית שהגיעה ממנהטן לביקור. ולאחר שיצאו מההלם, התחלנו לבלות וליהנות איתם. המשפחה כוללת זוג גברים (אבא ודידי – מהממים!) סבתא קיי(גזעית ממש) ו- 2 ילדים מאומצים מקסימים. אבא הוא רופא (ישראלי) ודדי הוא מעצב על ניו יורקי. השהות במחיצתם משעשעת ומלווה בהמון קירבה, חום והבנה.
בבריכת בוץ עם הילדים של אבא ודדי – אמה ודניאל בmain hut עם כל החברה של כליל וגומא האידלי הכי טעים בפודינצ'רי
העבודה בסהדהנה לפעמים מתישה ולפעמים מאתגרת. אבל השהות הכללית מאד נעימה. הבנות מתרגלות אנגלית. ומאד מרגש לשמוע אותן מדברות.
לאחר כחודש של אי תנועה. העזנו ושכרנו אופנועים. נוסעים לאט. עם המון זהירות. ומעיזים כל פעם להתקדם עוד קצת. התנועה מטורפת ומצד שני למרות שנראה שאין חוקים בכביש ויש כאוס תמידי......ההודים פשוט נהגים מעולים. כשיוצאים מדי פעם מהחווה לעיר הקרובה poundicheri, או לרחוב הקרוב koot road נהנים מזלילת טאלי, פרנטה, אידלי, דוסה והמון צבעוניות וצפיפות הודית.
מדי פעם קופצים לאווריל למרכז העולמי והייחודי שנקרא: Matrimundir. שהוא מרכז למדיטציה. שמענו קונצרט ומוסיקה הודית. היינו בים האינסופי של קולופלאיים. והסתובבנו במקדשי פילים ומקומיים. ראינו עצי באניאן מרשימים ביותר. ואף ניסינו סרט הודי והתקשטנו בפרחי יסמין.
עם עצי הבאניאן מרכז matimundir
הודו תמיד מפתיע אותי.........................
מצד אחד היא ממש קשה. חם נורא. צפוף בכבישים. מלוכלך מאד. ההודים עושים מה שהם רוצים וקשה להסביר להם או לסמוך עליהם כשהם טוענים שהם מבינים את בקשתך. מצד שני, היא כל כך עשירה בטוב. בצבעוניות וקירבה. בחום אנושי. בחיוכים. בשפע מאכלים. במגוון פירות. בבדים אינסופיים. ובמקומות מופלאים!
רחוב סואן בפודינשרי בטיילת של פודינשרי עם דניאל ואמה רגע קסום של כליל בערסל
התחושה הכי חזקה שלנו בהודו, שחוזרת על עצמה בכל ביקור. היא : הכול אפשרי!
עלויות לסקרנים ולמעיזים לחלום:
כרטיס טיסה - דרך אתר SKYSCANNER עלות 150 $ כיוון אחד מפיליפינים להודו (בתנאים שלא כוללים ארוחות, וכולל תיק שעולה למטוס שמשקלו עד 7ק"ג בלבד+ 3ק"ג לתיק מחשב)
תחבורה:
נסיעה של שעתיים מצ'נאי לאורוויל עלתה כ 3000 רופי (45$) לכיוון.
בתוך סהדהנה\אורוויל\קוטרוט\פודנצ'רי – עולה ריקשה או מונית בין 350-500 רופי (5-7$) לכיוון.
הדרך הכי נוחה וזולה להתנועע באזור היא להשכיר מופט (מעין טוסטוס). בעלות של 60 רופי ליום (1$). להשכיר לכל החודש עולה 1800 רופי שהם (30$) לחודש. וממלאים מדי פעם דלק שעולה 85 רופי לליטר (1.5$).
אוכל ולינה בסהדהנה:
השהות בסהדהנה עולה 400 רופי (5$) למבוגר ליום ו 200 רופי (2.5$) לילד ליום.
אוכל מחוץ לסהדהנה
ארוחת אידלי \ פרוטה בדאבה (מסעדת סירים של המקומיים) . ארוחה משביעה וטעימה ביותר. עולה כ1$ לאחד
באורוויל מנה עולה 2.5$
מים: 1$ לליטר. בסהדהנה אין צורך כי יש מים נקיים לשתיה.
עלויות חודשיות:
כ- 800$ לחודש בסהדהנה וזה כולל לינה, אוכל, אין צורך בשום דבר נוסף (למשפחה של 6 נפשות).
אם מבלים מעט מחוץ לסהדהנה (וזה די כדאי). שוכרים טוסטוס או שניים למשפחה ואוכלים כ- 3 ארוחות בשבוע בחוץ. כדאי להוסיף עוד כ 250$.- 500$
****************************************************************************************************************************************
למה התגעגענו אחרי שיצאנו מסהדהנה:
לאנשים לקהילה
מקצה שיפורים לפעם הבאה:
מאי יוני הם חודשים קשים בסדנה. מאד חם ומעט מתנדבים אז יש יותר נטל מצד שני יותר מתחברים לאנשים כי זו קבוצה קטנה.
****************************************************************************************************************************************
