אז הגענו לחודש השישי של הטיול
חשבנו שכיף לטייל עם הילדות ולהיות איתן יום שלם ועלינו להודות שזה לא הדבר הכי נחמד להסתובב עם כל כך הרבה בנות בכל מקום, בקור ובשמש הקופחת, במקומות יפים ובמקומות מכוערים, כשהאוכל טעים וכשהאוכל לא טעים......אתה מוצא את עצמך מתוסכל על הבחירה המוזרה הזו של יציאה למסע כל כך ארוך עם המון ילדות, כשכל דבר עולה כסף וכשאין מרחב לחשוב ולהיות רעב כי זה בדיוק הזמן שהבנות מאבדות את שפיותן ובעקבות זה גם אנחנו.
לצערי, הבנות כל יום מבקשות לחזור לארץ. לחזור למסגרות החינוך. לחזור לחברות שלהן ולבית שלהן.
התפרצויות הזעם סביב הרעב, סביב החום וסביב השעמום הולכות ומתרבות ואנחנו מתחילים להרגיש שמשהו מתפספס. ומתחילים לשאול את עצמנו שאלות. האם הקושי גדול מדי או שעדיין יש יותר רגעי הנאה מקושי.....................ולא מצליחים להגיע למסקנה חד משמעית. אלא להודות בעובדה שטיול, כמו בחיים, כשהוא משלב גידול ילדים, הוא מאתגר ולפעמים מתסכל. צריך לנסות להיות כמה שיותר מדויקים ולדעת לשחרר ולדעת לקבל את הכעס, הרעב, התחרות, הקנאה והאכזבה של כולנו אחד מהשני ומהטיול.
בחרנו לצאת לשיחה עם הבנות.
שיתפנו בהרגשה הקשה שלנו. האם הן באמת רוצות לחזור לטיול? האם לקנות כרטיסי טיסה לארץ לשבוע הבא?
היינו רציניים והיינו מוכנים לקבל כל תשובה מהן. לאחר שהבנו שהבנות גדלו ונכנסו לשלב הדמוקרטיה ועזבנו לצערנו את שלב הדיקטטורה במשפחה (משפט שירשתי מיוחאיילת..........החלטנו לשתף את הבנות וללכת עם התשובה שלהן. אבל פתאום הן הבינו את המשמעות של החזרה לארץ. הן הצליחו להקשיב לרגשות שלנו ומכאן לקחנו החלטה משותפת של דחיית ההחלטה בעוד כ- 3 חודשים. סביב יוני-יולי נחליט לאן ממשיכים אחרי הודו וננסה להחליט מה קורה בספטמבר.
אחרי כחודשיים נוספים, אנו מרגישים שעברנו כמה גלגולים. השהות הארוכה ב sadhana forest עשתה המון טוב לכולנו. היה שילוב של משפחה, יחד, מול קהילה, אנשים, שמחה, מוסיקה, נתינה. השילוב של כל זה פתח לנו עולם רחב יותר, יותר שקט, הנאה של הרגע והבנה וידיעה שהחברים והמשפחה המורחבת שלנו יאהבו אותנו תמיד ואנחנו אותנו. וגם אם נישאר עוד קצת, לא נאבד אותם למרות שאנו מתגעגעים. ולמרות שיש דברים שאנו מפסידים כי אנחנו לא נמצאים בארץ, יש הרבה דברים שאנחנו מרוויחים.
וכך הגענו למצב שכולנו מבינים ללא שייח, שכיף לנו יחד, שכל מה שיש נו בארץ יחכה, ולא בוער לנו כלום, וכל עוד אפשר ורוצים אפשר להמשיך לטייל בצניעות, באתגר ועניין.
