לאחרונה חווינו מחלות שונות ומשונות כולל אמפטיגו, דלקות אוזניים ומחלה מוזרה ביותר של פריחה מציקה ופצעים בגלל קושי של הגוף לסלק חום פנימי שנוצר ממזג האוויר בשילוב עם אכילת מנגו . אחרי שהתגברנו על כל אלה הבנו שזה הזמן לצאת מסדנה וקוננה בנו המחשבה על קניית מיניבוס להמשך טיול בהודו ונפאל. הגענו למסקנה שמיניבוס משפחתי יהיה החוויה הכי קרובה ל'הודו על אופנוע' (אשר מאפשר גמישות, עצירה בכל כפר או פינה מעניינת, החיבור לטבע ולמקומיים). המשימה הייתה מסובכת וכמעט בלתי פתירה בגלל כל מיני מגבלות וחוקים. בסוף מצאנו פתרון יצירתי ורכב מתאים, אבל בדלהי. כשאנחנו נמצאים בטמיל נאדו. אושר החליט לצאת ולצוד לנו את המיניבוס...... מה שהיה כרוך בטיסה לדלהי, שהייה לזמן קצר אצל החבר של אושר בדלהי (הנספח הצבאי ומשפחתו החביבה) וחזרה דרומה אלינו בדרך של 2500 קילומטר בכביש הודי. לנהג משאית ממוצע לוקח שבוע. אושר החל לצאת למסע דרומה תוך דריכות גבוהה כי למרות שההודים נהגים מעולים, אין בה חוקי כביש. כולל לנסוע נגד התנועה ולצוץ מכל הכיוונים בכל סוגי כלי הרכב, הולכים על 2 והולכים על 4. במהלך הנסיעה התפנצ'ר לאושר הגלגל. בחור חביב עצר לעזור לו וביקש באותה הזדמנות טרמפ דרומה. ואז משפחה תימהונית שהרכב שלה נתקע, ביקשה טרמפ דרומה וכל החבורה ירדה דרומה יחד בשמחה וצהלה. הנהגים התחלפו ויישנו לסירוגין וכך יצא שאושר חבר לכוחותינו אחרי 4 ימים בלבד........
הרכב לפני שיפוץ הרכב אחרי שיפוץ
התחלת תנועה...............
בזמן הזה הגיעה לסדנה חבורת נערים קוריאנים מבית ספר ייחודי שהקימו הוריהם בעקבות המצב הקשה של בדידות והתאבדויות בקרב הנוער הקוריאני. החבורה המקסימה הלכה שבי אחרי כליל וגומא בכל תורנויות המטבח והגינון. השמות של כל ה 20 הסתכמו בכמה הברות שנשמעו לנו כמו: סו. הואה. האו. הם ניגנו בגיטרות תופפו ורקדו. בנוסף, הבנות פתחו בסדהנה תחום התנדבות חדש- 'שפית צעירה'. המטבח בסדהנה קשה, דל בכלים, עם דרישות גבוהות של אוכל בריא והמון פיות רעבים (70 מתנדבים). לכן 'שף' הוא מתנדב לטווח ארוך בלבד וזו משימת התנדבות מהיותר קשות שבחווה. אחרי שארגנתי ארוחות רואו שבועיות ואושר הכין ארוחות פירה. הבנות שכנעו את אחראית המטבח לסמוך עליהן ולאפשר להן להיות 'שף'. בסופו של דבר, כליל תיקתקה ארוחת חומוס בניהול צוות של 5 מתנדבים, גומא אירגנה ארוחת דוסה ושיזף ודולב הכניסו את ארוחת מוצ"ש המפורסמת של טחינה וסלטים! והכול באנגלית!
שיזף והקוריאנים שיזף וורואטי מארגנות ארוחה אחרונה בסדהנה גומא קוטפת אנונה
אחרי חצי שנת התנדבות בסדנה פורסט, קהילה מלאה במתנדבים מכל העולם. חצי שנה ממלאת, מרתקת, מאתגרת שלמדנו בה המון כמו: סבלנות, לקבל אנשים כמו שהם, לתת מעצמנו בלי לחשוב על הקבלה וליהנות מהרגע בלי לחשוב על החודש הבא או היום הבא. למדנו לבשל, עבדנו בגינה, רכבנו על אופנועים, טיפלנו באנשים ובפרות, טיפסנו על עצים חבלים ובקתות, למדנו המון אנגלית, הופענו לפני קהל, התמודדנו עם חום כבד,תפרנו והכרנו מקומות חדשים באזור, נתנו מעצמנו לאחרים וקיבלנו המון אהבה והוכרת תודה.
על אופנועים ב KOOT ROAD בבקתה המרכזית ערב כישרונות אחרון
הפרידה מסדנה הייתה מרגשת. והסתיימה בכך שכל המתנדבים יצאו ללוות אותנו לרכב וכתבו עליו ברכות וציורים
ואז התחלנו לנסוע צפונה. מרגישים כמו 'סלב'. בכל עצירה קופצים עלינו הודים שמבקשים סלפי איתנו. הימים ארוכים ומעייפים. אך בגלל שלקח הממממוווון זמן לשפץ את הרכב, אנחנו מאד מוגבלים בזמן כי הוויזה להודו נגמרת.......... הרכב ממוזג במזגן הודי גרוע ולכן החום והלחות ברכב גבוהים מאד. במקביל יש הרבה שאלות של האם ניתן לבצע את כל התכניות שלנו. האם נצליח לעבור את הגבול לנפאל. כל אלה נשארו כשאלות וכל צעד במסע קיבלנו עוד תשובה על האם אפשרי וכיצד ניתן ליישם את החלום. הימים מתחילים בבקר מרענן מלא בהפתעות, פירות, חיות, נוף, מרחבים, מקדשים ומלאאאא אידלי. צהריים קשים עד בלתי נתפסים של חום, עייפות, ריבים וייאוש ואז שוב ערב ולילה נעימים בבית היביל החדש שלנו. היום עברנו אזור של גידול מנגו ופתאום לצידי הכביש ראינו שורות אינסופיות של דוכני מנגו זהים....... ממש התקשינו להחליט ממי לקנות.
התקלחנו במקלחת שדה מבקבוק מים........ ובלילה ישנו באזור תמוהה עם עוד מלא נהגי משאיות הודים. עדיין לא התרגלנו למצב החדש, קשיי הסתגלות בולטים בעיקר אצלי והמזג אויר לא עוזר להתמודדות! הגעגועים והרצון לבית, שקט ובעיקר ניקיון גברו......
התכנית לזמן הקרוב היא לעלות עם המיניבוס מדרום הודו הגדולה לנפאל.
יוצאים לדרך!
********************************************************************************************************************************************
הערות לשיפור:
רצוי לקנות רכב שישראלי כבר קנה אותו כך שלא צריך לעשות העברת בעלות עם קונה הודי.
צריך לבודק טסט ופרמיט (פרמיט נדרש לרכב שהוא מעל 15 שנה) לאוטו שהם בתוקף – כי שני אלה מסובכים ודורשים זמן.
לקחת בחשבון לקניית רכב בהודו ושיפוצו אורכת כחודשיים.
אבל היה שווה!
טיול משפתחי עם רכב מאפשר המון גמישות עם ילדים בענייני פיפי, קקי, אוכל וגם לינה. מוריד הרבה לחץ מרגעי המעבר. וההנאה מהטיול גדולה כי הנגיעה לטבע ולמקומיים מאד גבוהה.
********************************************************************************************************************************************
