אז עברנו לנפאל עם המיניבוס. 4 בנות, אמא ואבא חרוץ שנהג בטרוף...........
את העלייה מטמיל נאדו (דרום הודו) לכיוון דלהי עשינו בעשרה ימים ארוכים מאד, בכביש מפתיע שחוצה את הודו ללא כפרים כמעט, נקי וחסר חיים לחלוטין, נופים יפים והמון המון כביש ומשאיות. לקראת דלהי עצרנו באגרה כדי לבקר בטאג' מאהל. הבנות מאד התרגשו מהמקום, היופי והמרחב (אנחנו פחות).
בדלהי עצרנו שוב אצל משפחת מבצרי האחת והיחידה, שנמצאה לקראת סיום שירותה בשגרירות הודו והיו לקראת חזרתם לארץ. למרות זאת, הם כהרגלם, נתנו לנו הרגשה של בית, ניקיון, כיף, מרחב ופינוק!! גם פה הופתענו לגלות הודו אחרת. עיר אמיתית, מלאה בחנויות, אנשים ואפילו שירות מוניות "הובר" שלקח אותנו ממקום למקום הכי בזול ובמהירות מרשימה עם מזגן ומחיר קבוע (בלי ויכוח ומשא ומתן).
לאחר שנפרדנו בקושי רב ממשפחת מבצרי נסענו לכיוון נפאל. בדרך המזגן שווק חיים לגמריי והחלטנו אחרי חצי יום של נסיעה בכבישים הודים מפרכים לחזור למשפחת מבצרי בשמחה ובששון. הבנות קפצו מאושר שהנה ההורים המשוגעים שלהם איפשרו להם לילה נוסף בבית נקי, עם דלת עם מיטות נורמליות ואוכל טעים. תיקנו את המזגן. הפעם התקנו מזגן "פצצה" ששידרג לנו את הנסיעה ל - 5 כוכבים והפעם יצאנו לדרך בלב שקט. ולא רצינו לצאת מהאוטו כלל........רצינו ליסוע בו, לאכול בו ולישון בו (בחוץ יש מינימום 40 מעלות ו- 80% לחות)............................
בזכות המלצות והסברים מפורטים שקיבלנו באתר של "הודו על ואן" הצלחנו לצלוח את היום ללא עניינים. חיפשנו מקום לישון ולהתקלח באחת מתחנות הדלק הקרובות לגבול ולמחרת המשכנו לכיוון נפאל בגבול נמבאסה.
חציית הגבול ארכה כ- 5 שעות.
בצד ההודי היו לנו 2 עצירות (לדרכון ולרכב שבעקרון אין איתו בעיה כי הוא הודי). כרגיל ההודים היו מאד רגועים, חביבים, חייכנים ואיטטטטטייייייםםם. כלום לא עבד. המחשבים היו ב"הפסקה". ונתנו לנו לעבור הלאה.............. בצד הנפאלי היו עוד 3 עצירות. 2 העצירות הראשונות עברו חלק יחסית אך למרות שהבאנו "בוחטות" של מזומנים בזכות המלצתו הנבונה של שיר מ"הודו על ואן (לויזות ולרכב), פגשנו פקיד מעצבן וישנוני שלא הסכים לקבל כסף הודי או נפאלי, אלא אך ורק דולר או יורו והעמיד אותנו במצב מאד מוזר ותמוהה איך במדינה שלך אתה לא מקבל כסף מקומי. נאלצנו להסתפק בויזה קצרצרה (ולחדש אותה בהמשך). העצירה האחרונה היתה לפרמיט לרכב ונמצאה 7 קילומטר מהעצירה האחרונה והיתה הזויה לחלוטין ובקושי מצאנו אותה. גם לכך היינו מוכנים מהאתר אבל זה הצליח להפתיע אותנו בכל זאת. הערנו אדם משנתנו, נראה לא במיטבו בכללי וביקשנו ממנו שייקח מאיתנו כסף על איזה פרמיט שאף אחד לא ביקש אותו מעולם................אבל בסופו של יום - הכל עבר והמשכנו בדרכנו לכיוון פוקרה.
לאורך כל הדרך גילינו כפרים מהממים מלאים בשדות אורז, בתי בוץ, ילדים שרוכבים על אופניים לבית ספר, אימהות עם תינוקות על הגב במנשאים ונשים מלקטות. אחרי הודו, נפאל נראית לנו מאד אסתטית, נקייה והאנשים בה יותר נעימים ופחות מאיימים מהגברים ההודים. הנפאליות חרוצות ויפות בלבושן הצבעוני והנפאלים שרירים ומסבירי פנים. החלטנו לקרוא לנפאל - "האחות הקטנה והחיננית של הודו". למרות שהיא מזכירה מאד את הודו, הכבישים יותר רגועים, האנשים שומרים על מרחב, פחות חם ומרווח יותר. יחד עם זאת, נפאל הרבה פחות מתקדמת ונכון לעכשיו היא מדינה שלא מייצרת, כלומר מייבאת הכול! אין לה תעשייה ולכן אין בה עבודה והרבה צעירים ביגילאי 15 - 25 יוצאים לעבוד במדינות עשירות כמו ערב הסעודית ודובאי וחצי מהם בוחרים להישאר מחוץ לנפאל בגלל מצוקת עבודה. המדינה משקיעה בתיירות ועכשיו גם בחקלאות אך עדיין מאד חלש........
נפאל היא מדינה עם נופים מדהימים וטרקים נפלאים ונוחים לתנועה רגלית כי הרבה מהם עוברים דרך כפרים. הנסיעות בהרים מוטרפות והכבישים בהרים מזעזעים - ממש פחד אלוהים! על אחת כמה וכמה בתקופת המונסון שזו התקופה בה אנו נמצאים...............
הנסיעה ברכב שלנו מאד הרפתקנית בייחוד במדינת עולם שלישי, כי קשה לתכנן ולדעת מה יקרה בשעה הקרובה. מה מזג האויר, איך יראה הכביש והאם נמצא אוכל או אפילו מקום נוח (או סתם סביר) להחנות את הרכב. לצערנו אנחנו כעת בעונת המונסון. למרות שיש יתרון של מיעוט בתיירים יש חסרון גדול בנסיעה ובכבישים.
הלילה הראשון שלנו הגיע והסקנו שכדאי לעצור מתישהו. בגלל שהמעבר היבשתי (בכלי רכב פרטי) לא פופולרי בקרב המטיילים, בודדים הם מקומות הלינה בדרך ושוב מצאנו את עצמנו לנים בתחנת דלק עם עוד כמה משאיות. מזכירה שזוהי תקופת המונסון והפעם היה לילה טיפוסי לתקופה זו מה שמאד לא טיפוסי ומוכר לנו הישראלים. אז התחיל לרדת גשם. והמשיך והמשיך ולא הפסיק. כל הלילה חששתי מהצפה אבל שכנעתי את עצמי שאנחנו הישראלים לא רגילים לגשם וסתם נלחצים מברקים, רעמים וסערות עד שנרדמתי לתוך הרעש החזק הזה כשאנחנו ישנים ברכב כמו בקופסת סרדינים. בבקר התעוררנו לשקט. אין גשם. הצצנו מהחלון. הכל היה מוצף. השדות מוצפים. הבתים מוצפים. הגינות. השבילים. הכבישים. הכל מים. ואין אנשים ברחוב. היינו בהלם מהמראה. אבל אחרי שהבנתי שהשעה 5 בבקר...הגיוני שלא יהיו אנשים ולאט לאט אנשים התעוררו לתוך ההצפה הזו, עם חיוך, עם אופניים וברגל, מכנסיים מופשלות ומטריות ויצאו לעבוד בשדה ולבתי הספר מחוייכים כמו אתמול.
כך עבר לו כשבוע. כשעייפנו מהנסיעה והצפיפות במיניבוס החביב שלנו כששמנו לב שמריפודים בצבע קרם הכל הפך לחום עפרפר...... החלטנו לחפש גסטהאוס חינני בפוקרה ולדלג על המעבר המאתגר בקטמנדו. חיפשנו וחיפשנו והתקשנו למצוא משהו שיתאים למשפחה. בסוף החלטנו להתפשר על מקום מוזר עם 2 חדרים בקרון חדרים, בלי מטבח אך בבעלות משפחה ממש חמודה עם 3 ילדים בגילאים של הילדים שלנו, עם אנגלית מצוינת באופן מפתיע והשמחה היתה רבה. החלטנו להישאר. מאד מהר בעלת הבית הפדנטית נכנעה ושיחררה לנו את המטבח שלה להכנת אוכל לעצמנו. בעלי הבית מאד התרשמו מכמות הפירות והירקות שאנחנו אוכלים והתחילו לשכנע את הילדים שלהם גם לדבוק במשימה אבל בשלב מסוים (כנראה מתוך רחמים על האוכל שאני מכינה לבנות שלנו) היא החליטה להירתם וללמד את כליל וגומא להכין מומו. משימה ארוכה ומפרכת. יצא מומו מושלם! אחרי יומיים החלטנו שזה הזמן לנסות להכין לבד. אבל בגלל שאני ואושר התעקשנו על קמח אורז ולא קמח חיטה מאד התקשנו לבצע את משימת המומו. בשלב מסוים הוספנו גם קמח רגיל ולאט לאט "עיגלנו פינות" בהכנת המומו עד שהארוחה היתה מוכנה (כעבור 4 שעות) ומצאנו את עצמנו אוכלים גושי בצק שדומים יותר לבצק מבושל....מאשר למומו טיבטי אורירי וטעים.....................ועל כך המומו נקרא בשם חדש: "מומו משוריין". לא נראה שנכין שוב מומו אבל את הארוחה הזו אף אחד מאיתנו ומהסובבים אותנו לא ישכח.................
במהלך השהות לנו בפוקרה ביקרנו באזור החביב של אגם bagnes ואפילו טבלנו ארוכות במי האגם לאחר הליכה מאתגרת מאד (שביל עיזים אמיתי) בתוך החלק המיוער יחד עם הדייגים המקומיים. ביום אחר עשינו טיול ל Australian camp וגילינו אזור קסום, רגוע ויפיפה. בגלל היחסים עם ילדי המשפחה בגסטהאוס שלנו החלטנו להישאר אך המלצה שלנו היא להימנע מפוקרה למרות חמידותה כעיר תיירות ולעבור כמה שיותר מהר ולהתגורר באזור של אגם בגנס או בכפרים הנידחים שברך למחנה האוסטרלי – מהמם שם!
ומכאן עברנו לאתגר הבא :"טרק סובב אנאפורנה"
********************************************************************************************************************************************
המלצות:
"טיפ של אלופים1" - אל תתקמצנו! תקנו רכב לטיול משפחתי בהודו - הדרך הכי קרובה ל "הודו על אופנוע" כשיש לך משפחה.........
"טיפ של אלופים 2" - אל תתקמצנו! אם קניתם רכב תתקינו מזגן הכי טוב שאפשר!
"טיפ של אלופים 3" - אל תכינו מומו לבד!
******************************************************************************************************************************************** (לעומת ההודים) ממש נחמדים.גרים בבקתות בוץ עם גגות קש. בתים ריקים פשוטים
