בהמשך להחלטה שלנו שלאורך הטיול אנחנו מתנדבים, ניסינו לעשות זאת גם בנפאל. רק שהפעם עלו 2 בעיות
עד כה התנדבנו בחוות וחקלאות והבנו שבנפאל הדרישה היא יותר קהילתית או עבודה עם ילדים אז היינו צריכים לשנות את צורת החשיבה שלנו ולהחליט האם יש לנו כוח לעוד ילדים ואנשים מלבד 4 הברבריות שסיפקנו לעצמנו באופן יזום?!?!
בכל מקום התעקשו שנשאר לישון ולאכול ובתמורה המקום גובה כסף שנחשב תרומה. בגלל שהתאהבנו במשפחה ששכרנו אצלם את הבית בפוקרה, החלטנו שאנחנו לא רוצים לעבור לגור במקום ההתנדבות אלא להגיע כל בקר ולחזור למשפחה הנפאלית לידה גרנו כל אחה"צ. מסתבר שרוב המקומות להתנדבות בנפאל קוראים לזה "התנדבות" אך למעשה נתנו לנו את התחושה שהם בעיקר צריכים את הכסף שאנחנו נותנים ממגורים ומאוכל ולא באמת מחפשים מתנדבים. המתנדבים הם רק "התירוץ".......אז רגע לפני שכמעט התייאשנו, הלכנו לפגוש את הבחור שיש לו חווה ביו דינמית והיה מוכן להיפגש איתנו למרות שאיננו מעוניינים כביכול בתשלום על מגורים ואוכל בחווה.
לאחר תיאום עם מנהל maitreya pathshala הגענו למקום קסום. שמסתבר שזהו בית ספר שמתקיים כ- 4 שנים והחווה כ 5 שנים. המנהל הוא איש כלכלה, שעשה הסבה לחינוך וגילה את עולם האנתרופוסופיה. קסם לו הרעיון והשיטה והחליט שהוא רוצה להקים כזה מקום בפוקרה. הוא שיכנע 4 חברים להקים את המקום יחד איתו!
הם קיבלו מקרוב משפחה את חלקת אדמה ענקית לצורך הרמת הפרוייקט. הצליחו לשכנע את השכן החביב בעל הרכב (שזה לא כל כך פופולרי בנפאל) להיות אחראי על ההסעות לילדי בית הספר. את אשתו שכנעו לקחת אחריות על הכנת הארוחות לקהילה. ולאט לאט נוצרה שם קהילה קטנה, בנוסח הקיבוץ הרדוף .במקום חיים כ- 4 מורים שלחלקם ילדים ומשפחות, ועוד 2 משפחות שאחראיות על גינון הסעות ואוכל. בשלב הראשוני, מנהל בית הספר וחבריו שתלו עצי פאולינה, צמחי תה וגינות ירק מרשימות ולצידן בנו מבנים לכיתות לימוד. לאחר מכן, הם החלו במלאכת השכנוע להורים בסביבה והסבירו את חשיבות ומשמעות החינוך היוצא דופן הזה. הדבר מאד לא מובן מאליו בקרב הנפאלים כי חינוך אצלם הוא די נוקשה בעיקר כי הילדים בעתיד אמורים ליסוע ללימודים במדינות שכנות ברחבי אסיה מחוץ לנפאל. . בית הספר התחיל מקבוצה של 4 ילדים ואחרי כ 4 שנים הקבוצה גדלה ל- 29 ילדים.
מנהל המקום דואג שאחת לכמה חודשים יגיעו מורים ומתנדבים מכל העולם ללמד את הצוות נושאים שונים בתחום האנטורופוספי. הדרך עדיין ארוכה אך יחד עם זאת היא קורית והיא מרתקת.
כמובן שהתאהבנו במקום ברגע שפתחנו את השער.............
המקום ירוק, צנוע, שמח ופורח. הצוות חייכן ומקסים. הילדים מתוקים, חלקם הקטן עם מוגבלויות שונות. השתלבנו במהירות והרגשנו משיכה למקום באופן מיידי.
מנהל בית הספר (שהוא גם המורה של כיתה ג) ישב לשוחח איתנו, ישבנו מול "עץ הסוכריות" המפורסם (ומוכר לבנות מכפר רפאל) ונהננו מהשיחה והשקט שלו. פתאום משהו מוזר זז בעץ והמנהל אמר מה זה???? מה זה שם על העץ??? ואנחנו לרגע נבלהנו .... אחרי רגע התפוצצנו מצחוק ואמרנו למנהל: אה........תתרגל..... כל פעם שאתה מחפש את גומא תחפש על העץ.
כמובן שביום השני גומא כבר בדקה מה הדבורים עושות על הענף וכנראה רצתה לספור אותן מקרוב. ובמקום להקשות על גומא בספירה הן פשוט עקצו אותה אחת אחת וכך יכולנו לדעת בדיוק מה מספרן (15!)...........כמובן שהאירוע נגמר בצרחות אבל מסתבר שהדבורים הנפאליות הרבה יותר עדינות מהדבורים הישראליות אז הכל חלף במהרה.
לאחר יומיים ממש הסתגלנו למקום. דולב ושיזף השתלבו מייד לגן ולשעורים בכיתה. כליל וגומא הכינו בובות אנתרופוסופיות מהממות. אני ואושר החלנו במלאכת בניית מטבח עץ חדש כדי שישרת את המתנדבים שלפעמים מגיעים מכל העולם כדי ללמד את הצוות תחומים שונים בחינוך אנתרופוסופי או סתם מתנדבים שהגיעו לטפל בחווה ולעזור כמונו. את חתיכות העץ הבאנו מנגרייה באזור שהפך ליום משעשע ביותר. הגענו עם הרכב שלנו להקל על סחיבת העצים לבית הספר. אך לצערנו התחפרנו בגלל הגשמים והבוץ, בנתיים הגיע שכן שבמקרה הנו נהג אוטובוס חביב והוציא עמו עוד חבר\שכן. השניים עזור לנו להיחלץ מהבוץ. ואז חיכו איתנו עד שהנגרייה תיפתח ונכנסנו איתנו לנגרייה. כאן פגשנו את הבוס הקשוח אך החביב ואיתו 2 עובדים. כל כלי העבודה פרימיטיבים והכל איטי להחריד. כל החבורה ניסתה להבין איפה אנחנו רוצים חיתוכים ומה התכנון הכללי שלנו. לתוך ההמולה הגיעו בשלב הזה כבר עוד 2 שכנים סקרנים ......ההמולה, השמחה ורעש גדלו ואחריהן הגיעו נשות הכפר לברר היכן נעלמו הגברים שלהן שהבטיחו להחזיק את התינוקות הקטנים (שאגב זו תמונה מאד פסטורלית ופופולרית בנפאל של גברים עם תינוקות)...........הארוע נגמר לאחר החיתוכים ....כולם צחקו עלינו ואנחנו לא הבנו על מה ובסוף עזרו לנו להעמיס הכל לרכב וחזרנו לבית הספר. גם בבית הספר חסר ציוד נגרות, ולכן החלטנו לרכוש מעט ולתרום לבית הספר. ובכלל – הרגשנו שחסר גם ציוד מלאכה וחומרים אך הצוות מקסים ומודע ולאט לאט בית הספר יגדל והשפע יגיע לפיתחו..................
המטבח שבנינו
בנוסף , עם הזמן, למדנו מעט על חקלאות ביו-דינאמית שצוות בית הספר עוסק בה באופן מרשים ומסור ביותר. בחצר יש פרות שהחליבה שלהן ממנת חלק מהוצאות בית הספר בגלל גודלו המצומצם ובנוסף יש מערכת ביו גז שממירה את כל הפסולת שהפרות מייצרות לגז וקומפוסט משובח ביותר. הכל פשוט, בסיסי, נקי, מסודר ומתוקתק.
ביום החמישי להתנדבות שלנו חגגנו לשמחתנו יחד עם הילדים את פסטיבל קרישנה ואח"כ הילדים שיחקו בחצר ואכלו יחד כבכל יום ארוחת צהריים רק הפעם חגיגית יותר ומתקתקה.......
הבנות עושות בובות ועוזרות בניקיונות
****************************************************************************************
המלצה: למי שיש ילדים, בעיקר מי שמגיע ממסגרת אנתרופוסופית – המקום מאד מומלץ וכל תרומה קטנה שלכם בעבודה, ידע (בחינוך אנתרופוסופי) או ברכוש תהייה גדולה ומשמעותית עבורם!!!!!
****************************************************************************************
