ההתרגשות בשמיים. עוד אתגר בדרך. הפעם אני רציתי ללכת לבד והופתעתי שכליל וגומא התלהבו מהרעיון ורצו לצאת יחד. בגלל שסבא שלהן האלוף עשה לפני כשנתיים את ה ABC הן רצו להוכיח לו ולעצמן שהן גם יכולות. שמענו שהטרק הזה יותר קשה בגלל העליות והמדרגות שבו אך יותר קצר מסובב אנאפונרה והחלטנו ללכת על זה! איזה כיף!!! התארגנו על ציוד. פירות יבשים. מלח לעלוקות. ספרים. ויאללה.......לדרך............... התחלנו שוב בנסיעה מפחידה. שונאת את זה. וכמובן שעצרנו בגלל מפולות וסלעי ענק שפונו בידי ההמון....... התחלנו ב shiway, הופתעתי שוב מהמקומיים.......... שלא זזים מביתם. אוכלים מהאורז שלהם, מהתירס שמגדלים לעצמם ולבופלו שלהם, בננות או תפוחים בהתאם לגובה. נולדים, יולדים ומתים באותו כפר בלי צורך ברופא ואם באמת אין ברירה..........הולכים 4 ימים כדי להגיע לאנשהו...................מדהים! כבר בהתחלה, הקלילות של חצי משפחה הייתה מורגשת. אפשר להירגע, כל אחד לעצמו. מרוכז בנשימה שלו, בכאב ברגליים בעליות, אין צורך לדאוג למישהו אחר, כולם בוגרים ויודעים ללכת.
יום 1 - ביום הראשון צעדנו אלפי מדרגות ולפעמים גם ירדנו אותן כדי להגיע לנחל ולחצות לצד השני, פגשנו את התאנים הנפאליות שלא היו כל כך בשלות אבל עדיין היו משמחות מאד וענקיות. בערב הגענו לjhinu וישנו בגסט האוס "נמסטה" שהיה הכי חמוד שהיה לנו בנפאל וקראנו לא ה"סבא". כי הוא היה סבא טיבטי, הכל נקי ואוכל טעים.
יום 2 - היום השני התחיל בהמון עלוקות, על הנעליים על המעילים, על המטריות ובגוף. טיפסנו המממממווון מדרגות וגם לצערנו ירדנו אותן. בסופו של היום ראינו חילוץ של מטייל במסוק והיה מאד מרגש. עד שהגענו לsinua וישנו ב sinua lodge שהיה חביב . שהו בו הרבה תיירים מה שעשה את המקום יותר חי ונחמד.
יום 3 - שוב התחיל בהמון עלוקות. המון גשם. הממממווווןןןן עליות. ביום הזה חשבנו על כמה חשוב הציוד שיוצא איתנו לטיול. הרגשנו את ההבדל בין מעיל גשם איכותי, מטרייה שלא נשברת, נעליים איכותיות ותיק טוב ונוח. עברנו את bamboo , עברנו כמה כפרים, העלוקות הוציאו את גומא מדעתה והמסלול היה מאד חלקלק. בערב, בטרק הזה, הרגשנו בפעם הראשונה שהשתמשנו בכל הציוד שלנו כי היה גשום, קר ממש ומדי פעם רגעי שמש חזקה. השתמשנו בההההההכל!. בגדים נגד שמש, כובע, קרם הגנה, ביגוד גשם, מעיל גשם, כיסוי לתרמיל, ביגוד קור, פליזים, מעיל לקור, גרביים, צעיף, כובע. הליכה ביום זה היתה ארוכה מאד, מצד אחד הזענו מאד בעליות ומצד שני קפאנו בשנייה בעצירות. אכלנו הכול והיינו עדיין רעבות. היינו די עייפות ואני במיוחד. היה נחמד להגיע לערב ולהרפות, לסמוך על כליל וגומא ולתת להן את האחריות על בחירת מקום לינה, אוכל ושיח עם אנשים מסביב בצורה חופשית, בלי לדאוג להן. פלא! כיף להרגיש גאה בהן!
בערב הגענו לdeurali מקום "רדוף רוחות". כשאתה מטייל בתקופה מחוץ לעונה, לפעמים אתה מרגיש שאתה מגיע למקום בבנייה, או סגור, או מלוכלך או פשוט רדוף רוחות. ומכל אלה אתה צריך לבחור את הפחות נורא כדי להתמקם בו ולהעביר את הלילה. בסופו של יום ישנו ב panorama גסט האוס. יום 4 - שוב התרשמנו לאורך כל הדרך ובייחוד ביום הזה מהנופים, המפלים, הסלעים, יערות הגשם והגשרים. כשכליל וגומא בנות 11 13 לא מפסיקות להתרגש ולהתפעל מהטבע והנוף....אני יודעת שאנחנו ב"מקום הנכון". חבורה גדולה של ספרדים ירדו לקראתנו וקראו לבנות "super girls". הבנות דאגו לשתף ולספר שהאחיות היותר קטנות שלהן לא כאן אבל גם הן עשו את סובב אנאפורנה יחד איתן.
היום הזה היה מלא בעליות שוב אך הגענו לפסגה בצהריי היום. והיינו מאד גאות בעצמנו ושמחות! בגסט האוס בפסגה פגשנו קבוצת ספרדים קורעת ומשעשעת ומולם כמה איטקלים שהתווכחו מה משמעות של פסטה בולונז. היה משעשע מאד. מאוחר יותר הצטרפה קבוצה של גרמנים, אוסטרלים וקנדית אחת שהבנות שיחקו איתם קלפים. לאורך כל המשחק הספרדים כמובן קיללו והבנות נהנו להבין את הקללות ש"כל כך השקעתי " בללמד אותן בספרדית : colo, kakada, karaho, mierda, pouto ועוד.....בשלב מסוים כליל וגומא יצאו לקור לתלות את דגלי התפילה. רגע שחיכו לו מאד. באותו ערב, אחד האיטלקים התיישב לידי ופצח בשיחה על פלשתין. הוא עושה דוקטורט על יחסי ישראל פלסטין. מיד התעצבנתי. עיצבן אותי שהתעצבנתי. אבל רתחתי. הוא הצטדק ואמר בחינניות שיודע שזה מורכב ולא מבין את המורכבות ויש לו חברים מפה ומשם. שהוא כבר היה 4 פעמים בפלשתין. עוד יותר התעצבנתי. שאלתי אותו "מה זה פלשתין?" . הוא חייך. מצד אחד הרגתי שעצוב לי, שיש בנו אלימות, שאין לי הסבר, שנכשלתי ומצד שני הוא לא באמת מבין, והעולם לא באמת מבין וזה סתם שיפוטיות חיצונית לא מוצדקת וכל העולם סובל מקבוצה קטנה של אנשים קיצוניים. בתקופה זו קראתי ספר של חאלד חוסייני שעוד יותר העצים את הקושי לקבל את האנשים הקיצוניים שהיחס שלהן לנשים הוא מזעזע וחשבתי לעצמי......שהכל נובע מכאן.
בערב גומא לא הרגישה בטוב, חשה כאבי ראש, בחילה וסיימה בהקאה. התלבטנו אם זו מחלת גבהים שאחרי סובב אנאפורנה – לא אמורה לפרוץ, או הרעלה מעמק הפרחים בו עברנו או סתם התייבשות או קלקול קיבה. היינו דרוכים אך למחרת הכול עבר והמשכנו בצעידות שלנו.
יום 5 – ירדנו מהמחנה של ה ABC לכיוון sinua. היה יום ארוך כי הכנסנו יומיים ביום אחד.
יום 6 – הגענו לגסטהאוס של ה"סבא" ב shinu . התלבטנו אם להישאר שם כי באמת היה כיף. פגשנו 2 קוריאנים בני 30+ משעשעים. שלא הפסיקו לשאול את הבנות שאלות ולהרעיף עליהן מתנות כמו נקניק, גבינה, שוקולד. הבנות בתמורה נתנו להן חצי משקית המלח שהייתה לנו לטובת הוצאת עלוקות. הצטלמנו כמובן (הליך כרגיל שתקף את התיירים שפגשו את הבנות בדרך) והמשכנו לרדת למטה לכיוון chomrong ו jhinu. לבסוף ישנו ב kalpa גסטהאוס שהיה קצת מבאס בתחילה אך הפכנו אותו ליום כייפי של ישיבה במרפסת מדהימה (וקפואה) מול הנוף.
יום 7 - לאחר שהעברנו ערב מדהים, הגיע הבקר וירדנו עטופים במללללאאאא עלוקות לכיוון סיום הטרק ולג'יפ חזרה לפוקרה......................
היה מרגש ללמוד ולהבין את הליך פינוי העלוקות שבסה"כ הן ייצור די מרתיע אך לא באמת מזיק מעבר לאי נעימות של זרימת דם אחרי הוצאת העלוקה התרגלנו בסיום כל קטע לחפש עלוקות ולפנותן עם מלח מהגוף, לוודא שאין בנעליים ובבגדים ולהמשיך הלאה. כך, למרות החרדה הגדולה מנושא העלוקות – הבנו איך להתמודד איתן
לסיכום, הטרק היה מאתגר, מספק, נותן שקט, היה חיבור עוצמתי לבנות הגדולות וביניהן היתה דינאמיקה מעניינת וללא מריבות, יותר שקט בשלושה, נוף מדהים, תחושה של עצמאות, ותחושת 'המקום ' שלך בטבע.
המלצות: כמו בסובב אנאפורנה.
