אי ודאות בטיול ארוך ובחיים בכלל..................
כן. אז נושא זה הוא בעצם המעצור של כל טיול משפחתי ארוך והוא למעשה מכשול שאם מצליחים לדלג עליו ולקבל אותו כמו שהוא אז מכאן השמיים הם הגבול.
כל פעם שחשבתי על הטיול הארוך עם משפחה כה גדולה, לפני שבעצם הבנו שאנחנו באמת עומדים ליישם זאת, חטפתי רגליים קרות, רעד, חשש עצום ואף חרדה. הפחד הזה של האם הכסף יספיק, והאם נכון לבזבז את הכסף הזה על טיול ואיך בעצם לייצר כמות כסף כזו לטיול – מכניס אותי באופן מיידי לחרדה. כמובן שמטריד נושא הבנות מבחינה חברתית, לימודים. איך מתמודדים עם הקולות של הסביבה והמשפחה המורחבת ששואלים "מה יהיה?" . אז איך יצאתי מזה???? לא בטוח שיצאתי....עדיין מדי פעם תוקפת אותנו החרדה אך כשאנחנו מבינים את האומץ, השפע והעוצמה שבטיול הזה – החרדה יורדת.
אז אחרי שהצלחנו להתגבר על האי ודאות הראשונה והבנו שאנחנו לא יודעים בדיוק כמה יעלה לנו הטיול, כמה יעלה האוכל, הטיסות (כי לא יודענו לאן נטוס עדיין), ויזות ובכלל....שיחררנו את ה"כמה זה עולה לנו?". לקחנו החלטה שאנחנו יודעים כמה אנחנו מוכנים שזה יעלה לנו ומכאן התקדמנו. וזה כבר היה צעד שנתן קצת אור לאי ודאות.
כשיצאנו ליפן, ידענו איך אנחנו רוצים שהטיול שלנו יראה, ידענו שבגלל העלויות הגבוהות ביפן של השכרת רכב, נסיעה ברכבות ולינה, הדרך היחידה שלנו לטייל היא על ידי קניית רכב ומכירתו בסוף השהות ביפן. וכאן שוב נכנסה אי הודאות. חששנו שלא נמצא רכב בתקציב שקבענו – אך לאחר מספר ימים של חיפוש קדחתני – אכן מצאנו רכב בדיוק בתקציב. בסופו של הטיול, מכרנו את הרכב, גם הפעם הייתה אי ודאות, האם נצליח למכור את הרכב, בכמה נמכור – אך להפתעתנו מכרנו את הרכב במחיר מצוין והמשכנו לכיוון הפיליפינים.
בפיליפינים חשבנו שהודאות יותר גבוהה. היינו מוכנים למנילה. היינו מוכנים לכך שעלויות האוכל והלינה ביחס של עלות תועלת אינן משתלמות אך מצד שני הופתענו עדיין מהעלויות הגבוהות של הנסיעות והמעברים. הופתענו מהאוכל. ותמיד תמיד הייתה אי ודאות באוויר בשל מזג האוויר – האם תהייה מעבורת היום או לא. האם יגיע אוכל היום לאי או לא.
בהודו נכנסנו דווקא עם ודאות מלאה שהאי ודאות ענקית ולכן הכל היה טוב. פשוט הכל טוב. כל הפתעה היתה לטובה.
בנפאל הייתה אי ודאות גדולה מאד בשל מזג האוויר. הגענו בעונת המונסון, היה מאד מפחיד להתארגן לטרקים במזג אויר שכזה אך סמכנו על המדריך שהלך איתנו ולקחנו החלטה שאם יש חשש קטן ביותר למזג האוויר או למצב הבריאותי שלא אחד מאיתנו – אנחנו עוצרים. כמובן שאת העלוקות לא לקחנו בחשבון אבל בסופו של דבר הן התגלו כייצור לא נוראי כמו שבדימיון ולמדנו לטייל איתן.
אתגר נוסף הוא להתגבר על האי ודאות בנושא שפה זרה ולקבל שמדברים עלייך וצוחקים עלייך כל הזמן מבלי להבין מילה. נושא מאד מטריד, במיוחד במזרח אבל צריך לקבל אותו כמו שהוא ולדעת שאתה פשוט לא מבין!
את הטיול לא תכננו כלל. ידענו איך אנחנו מתחילים אבל לא ידענו לאן נמשיך. היה לנו רק כרטיס לדודה בקליפורניה ומשם ליפן. כשהיינו צריכים להראות בכניסה ליפן כרטיס יציאה – לא הצלחנו להחליט לאן לטוס לכן אמרנו לעצמנו שנקנה את הכרטיס יציאה הכי זול שיש ומקסימום נבטל אותו. לכן הכרטיס היחיד שעלה 50 דולר היה לפיליפינים. מתוך כך התחלנו להתלהב מהיעד הבא ולהנות מהמחשבה על כל השפע שניתן לראות בצלילות בפיליפינים.......נושא כרטיסי הטיסה נשאר חידה לאורך כל הטיול. ואפילו עכשיו כשאנחנו יודעים את התאריך המשוער של החזרה לארץ – אנחנו מתמהמהים לקנות כרטיס טיסה ולהחליט על התאריך האמיתי בו אנו חוזרים לארץ........
