הסיפור התחיל מאירוע סתמי של אחה"צ בהליכה קלילה סביב האגם החמוד בפוקרה. אושר והבנות ראו 2 בנות שמתאמנות לטאקואנדו בבית קפה הקוריאני. הם הציצו וראו "כי טוב" והתחילו לשאול את בעלת המקום – אמנה שאלות. היא ממש חמודה, קוריאנית שנשואה לנפאלי מקומי ומאז היא כאן, עם 2 ילדים ובית קפה והרבה נתינה שכוללת שעורי טאקואנדו מדי פעם.
בעקבות כך נוצרו לנו 2 חברויות. אחת עם אמנדה והשנייה עם 2 הבנות שראינו מתאמנות, שלמרבה הפלא היו מארץ שעויינת לנו! כל כך יפה להיפגש מחוץ לתחום המגבלה שלנו, בארץ זרה לכולנו ולייצר חברות כזו עמוקה, פשוטה, בתמימות של ילדים והמון אהבה בלי קשר לדת, מקום ומשטר. הבנות שוהות כאן עם אבא שלהן שגם הוא טיפוס רציני ומסקרן, לומדות טאקוונדו, סייף ומצנחי רחיפה. אנחנו הסתפקנו בטאקוונדו. הבנות התחילו לאחר התאהבות מהירה, בשעורי טאקוונדו אינטנסיביים של שעתיים ביום למשך חודש בעלות מגוחכת של 100 דולר לכולן יחד לכל החודש למורה דאן 4 שמגיעה אלינו לגסטהאוס במ!
הכנת כדורי שוקולד לומדות לסרוג אימון טקוונדו
מציאת המקום לאימון הייתה קצת מאתגרת, כי היינו צריכים צל ומרחב. לבסוף, אנאנט (בעל הגסטהאוס החביב שלנו) הציע לנו לגשת למקדש. לאחר תרומה קטנה וקצת חיוכים קיבלנו אישור להתאמן שעתיים ביום, במקדש, בפיסגת ההר שצופה לאגם פוקרה! ואו!
מאז, הבנות כל יום מחכות לשעור שמאפשר לי ולאשור שעתיים חופש (ואו! נדיר למצוא בטיול משפחתי ארוך, בעיקר במזרח שיש פחות חופש תנועה עצמאית לבנות), מאפשר לבנות להוציא המון אנרגיה, צעקות, ריכוז, עוצמה וכמובן המון המון גאווה אישית, משפחתית והנאה. מצאנו מורה מקסימה – מייה. שלמרות שהבנות מדי פעם משתוללות ולא נראות לנו קשובות (שכן גם שעתיים זה המון זמן ברצף) היא מצליחה למצוא את השקט והשלווה שלה וללמד אותן תוך כדי ההמולה (מה שלנו בתור הורים כמעט בלתי אפשרי ליישום), כמובן לתת להן בטחון, תשוקה לעניין והרבה כוח ויכולת להתקדם. מדהים לראות את התנועות שלהן הופכות מהוקצעות יותר ואת הביטחון העצמי ותחושות היכולת שעולים.
החסרון של התקופה הזו, היא שכבר החלטנו שמיצינו את פוקרה. הבנו שזה זמן טוב לעזוב. עשינו 2 טרקים ארוכים מאד ועוד כמה טרקים קצרים. ראינו נופים, אכלנו המון טאלי, שיחקנו עם ילדי הגסטהאוס החביבים, התנדבנו בחוות, בבית ספר ואפילו היינו כמה וכמה פעמים באגם בגנס המופלא. אז מיצינו וזה הזמן לזוז. ערב לפני ההחלטה על המשך השהייה בפוקרה כבר היינו ארוזים ותכננו לצאת לדרך, ברכב החמוד שלנו, להמשיך את הנסיעה להודו. אך הבנות ממש התקשו להיפרד מילדי הגסטהאוס. כאמור יש פה 3 ילדים, הקטן שהוא כמו "הבן של שיזף" או "המאוהב של שיזף" שעיניו הולכות אחריה לכל מקום ועושה כל מה שהיא אומרת, צוחק בטרוף ומעריץ את מעלליה. ו-2 התאומים בגיל של כליל אבל מסתדרים נהדר עם ארבעת הבנות שלנו. אמרנו לבנות שהדרך היחידה לבטל את הנסיעה מחר היא אם יהיה גשם חזק שיגרום למפולות. וכך היה. הילדים, כל השבעה – התפללו לגשם. הייינו בבית קפה חדש, שקראנו לא "ההוספיס" כי למרות שהוא היה מקסים מקסים רגוע וטעים היו שם כמה חולים סופניים. אחת עם סרטן, אחרת עם מחלת דם סופנית וכך קרה שקראנו למקום ברשעות משעשעת עם הרבה אהבה - "ההוספיס". אז כולם התפללו לגשם מטורף. הגענו הביתה...................כלומר לחדר בגסטהאוס שלנו ופתאום התחיל מבול שלא הפסיק כל הלילה. אמנם אנחנו עדיין בעונת המונסון, אבל זה כבר סוף העונה, אף אחד לא ציפה למבול שכזה מלבד הילדים. הכל הוצף, היו מלא מפולות, דרכים נחסמו והילדים ניצחו! נשארנו בפוקרה!
עם כל החבורה
למחרת כל נושא עם הטאקוונדו נרקם ופרח ולקחנו החלטה משפחתית להישאר עוד חודש בשביל ללמוד ולשחק. חשוב לציין שאנחנו התחלנו ממש להשתעמם, וגם העיר התחילה להתמלא כי "העונה" מתחילה........ אבל הבנות לא השתעממו לרגע ומצאו כל מיני פעילויות מעניינות למלא את זמנן. אחת הפעילויות המרכזיות הייתה גיהוץ. הילדים המקומיים מגהצים כל בקר את הבגדים שלהם כדי ללכת לבית הספר. הבנות נדלקו על הרעיון והתחילו לגהץ במרץ כל דבר שיצא מהכביסה, התופעה המשעשעת הזו נגמרה יום אחד ברע כששיזף החליטה לגהץ תחתונים והם נדבקו והרסו את המגהץ. פעילות נוספת שקיבלה המון מקום ומיומנות הייתה פינוי חלזונות. האזור מלא בחלזונות ענק ששבו את ליבה של כליל. מאחר והם נמצאים בכל מקום, יש נטייה לדרוך עליהן בייחוד בערב כשחשוך והן נמצאים על השבילים בין השדות. כליל לא אהבה את הרעיון ולכן כל ערב, קצת לפני החשכה, היה "טקס פינוי חלזונות". זה עבד ברוב המקרים אך מדי פעם עדיין הצלחת לשמוע...... קראצ'...... וידעת על מה דרכת. כליל וגומא התחילו שוב לסרוג וסחפו איתן את הבנות מהמדינה העוינת, חגגנו יומולדת לדולב ושיזף, הכנו חיות מתפוחים, הבנות התלבשו בבגדי בית ספר נפאלי, עשינו תסרוקות, בישלנו עם המקומיים, רקדנו, תפרנו בגדים ובחרנו בדים, צילמנו אחת את השניה בצורות שונות ומשונות, גומא המשיכה לעשות פעלולים על החבל לוליינות שלה ולנסות ללמד אחרים, בישלנו כדורי שוקולד ב'הוספיס" והכרנו משפחה ישראלית מקסימה שהתחלנו להסתובב איתם במפל הנסתר בפוקרה, במפלים והנחל בכפר ghatchhina וכמובן שוב ושוב באגם בגנס החביב שאין שני לו באזור ובעיקר קראנו הממממממממממממממממממממון ספרים!
ולסיכום חביב......אגם בגנס זכה כל פעם מחדש אצל הבנות כאטרקציה מספר אחת !!!
