אחרי ראפטינג סוער בפרו לפני 20 שנה, לקחנו החלטה שראפטינג לא מתאים לילדים. למזלנו פגשנו את הדר וגל שהציעו לנו להצטרף אליהם לראפטינג ..... למרות שענינו בעקביות "לא", למרות שפחדנו ולמרות שכל שבוע חשבנו שאנחנו עוד רגע עוזבים את נפאל כי כל פעם צץ רעיון חדש, יצא שנשארנו עוד ועוד עד שחלפו להם 4 חודשים. אז בסופו של דבר, גם גל והדר היו עקביים וסבלניים ובסוף למרות הפחדים וה"סרטים הרעים" שהתרחשו בראשנו – החלטנו לומר "כן" לראפטינג!
חייבת לציין שממש חששנו לצאת לזה. פחדנו שאחת הבנות הקטנות תיפול למים ותהייה חסרת אונים. לאחר בירורים מעמיקים בחרנו את נהר seti עם תגבור של אנשי צוות (3 אנשי צוות על כל סירה עם 6-8 מאיתנו ועוד 3 קיאקי סיוע על 2 הסירות) מה שאפשר לנו להיות חופשיים מחתירה אינטנסיבית ומיקוד בשמירה על הילדים הקטנים שבחבורה.
הטיול התחיל בנסיעה באוטובוס כשחבורת הילדים שלנו ישבו בחלק הקדמי יחד עם הנהג ושיחקו כל הדרך באופן מופלא.
ברגע שהגענו לנהר, הצוות והילדים התחיל בניפוח הסירות וארגון האוכל כמובן. צוות מקסים ומקצועי שדאג לכל והשרה אוירה נעימה ובטוחה.
התחלנו לשוט ולהיות נפעמים מהנוף וכמויות המים שוב ושוב שיש למדינה היפה הזו שלא מפסיקה להפתיע אותנו. נרגענו לתוך השקט של המים והביטחון שהצוות נתן לנו והבנו שההחלטה לצאת לרפאטינג היתה נכונה. דרגת הראפיד היתה 1,2.
על סלע בדרך פגשנו נחש קוברה ועוד נחש ששחה בצורה מרשימה בתוך המים. ולאחר שעשינו כ- 40 קילומטר עצרנו באזור חולי מנצנץ ומהמם!! בו ישנו באוהלים ואכלנו ארוחת מלאכים.
העצירה הייתה בסמוך לכפר פצפון ויפהפה. הכפריים תמיד מופלאים בעיניי בגלל השקט שיש בהם. נראה שלזמן אין משמעות והמילה "הספק" לא קיימת. שינוי וגיוון אינם חלק מהחיים שלהם וכל שנותר להם הוא לעשות יום אחרי יום את אותן פעולות של איסוף המזון, טיפול בחיות ובילדים עם חיוך ושלווה ללא ציפייה. באותו לילה עלינו לכפר לבקש חלב עיזים לטיפול בפצעים בפה.. היה ממש מצחיק וההיענות של אנשי הכפר הייתה מרגשת.
את הלילה עשינו תחת כיפת השמיים, היה אחד הלילות הטובים שישנו בהם בטיול. ובבקר המשכנו בשמחה ובציפייה לעוד כשעה וחצי של ראפטינג. הפעם הייתה גם דרגת ראפיד 3 אבל גם היא הייתה רגועה ובשליטה מלאה. נכנסנו המון למים ואפילו הבנות הצטרפו לצוות הקיאקים ונהנו ממש!
נפרדנו מהצוות ומהנהר בעצב וידענו שיכולנו לעשות זאת עוד כמה ימים טובים..............
כשחזרנו לפוקרה לגסטהאוס שלנו. המשפחה המקומית חיכתה לנו בקוצר רוח, בתקופת פסטיבל הדיואלי. שנחגג בנפאל בצורה הרבה יותר רגועה מאשר בהודו. אך גם מאד שמחה ורועשת. כל הרחובות היום מלאים בהופעות רחוב של רקדנים ורקדניות על בגדים מסורתיים ומוזיקה רועשת. המשפחה הכינה לנו רוטי וארוחת טאלי הכי טעימה שאכלנו בנפאל. ובלילה האחרון בנפאל הבנות ישנו עם ילדי הגסטהאוס שבכו יחד על הלילה על הפרידה. היה מרגש ועצוב כי ידענו שאנחנו נפרדים מהם אחרי תקופה כה ארוכה.
********************************************************************************************************************************************עלויות: 55$ לאדם ליומיים
בפעם הבאה אפשר וכדאי לעשות זאת לפחות עוד 4 ימים................תענוג!
********************************************************************************************************************************************
