נושא האוכל בטיול ארוך עם ילדים
אז מה הבעיה?
יש את זה ויש את זה.....בוא נבחר ונאכל?!
אז זהו שלא!
כשיש לך הרבה פיות להאכיל, וכמות הכסף שלך ובעיקר הסבלנות שלך מוגבלים. צריך לחשוב טוב טוב מה אוכלים, איפה, כמה ומתי.
מצאנו את עצמנו יושבים לארוחת צהריים, הזמנו מנה לכל אחד אך כולם נותרו רעבים.
מצד שני, מצאנו את עצמנו מזמינים אוכל שהיה חריף לנו מדי. אז שוב נשארנו רעבים.
ואופציה אחרונה שהיא היקרה מכולן והלא בריאה מכולן שהיא להזמין אוכל לא מקומי, יכול לגרום לקלקול קיבה, לא אוטנטי , בדר"כ לא בריא ורצינו להימנע מכך ובעיקר יוצא יקר.
אז איך פותרים את ה"לופ" הזה עם הילדים???
הודו:
קודם כל, מנסים לאכול כמה שיותר אוכל מקומי. בהודו אכלנו המון ב"דאבות". אוכל ממש זול, טרי, בריא (בהנחה שנמנעים מהמטוגנים ההודים) אך אכן חריף – לכן חלקנו הגדול התרגל לחריף וחלקנו הקטן (אני) המשיך לסבול. ב"דאבות" ההודיות אפשר לאכול:
טהאלי (מנה לא מוגבלת כי יש בה refilll)
אידלי - כמה שיותר – הכי טוב בעולם! בריא, טרי טעים וזול!
דוסה – קצת מטוגן אבל עדיין בריא ושווה אש אש! הילדים מוטרפים על זה
פרוטה – זול אבל לא בריא בכלל. ניסינו להימנע אבל אפשרי אם אין ברירה........
ביפן:
כאן האוכל מאד מדויק. קודם כל הוא אסתטי בטרוף! ודבר שני לרובנו מאד טעים אך בגלל המורכבות – לא כל הילדים מסתדרים עם זה (או אני......). אז במקרה של יפן, גילינו "טיפ של אלופים" שבשעות הערב המחירים בסופרים יורדים ב 25%-75% כי היפנים מתייחסים לאוכל בכבוד רב ואם האוכל לא טרי ממש אז הוא שווה פחות. לכן, בערבים היינו עושים סיבוב סופרים וקונים מנות מעניינות ליום שאחרי.
אוניגירי – סוף הדרך! מנצח עולמי מספר 1! יש מיגוון מילויים. אפשר גם צימחוני.
סושי – מספר 2! הדג קשה מאד לצימחונים אבל אפשר למצוא סושי רק עם אצות.
מרקי סובה או רמאן – פצצה!!!!!!!!!!!!!!!
מרק מיסו
בפיליפינים:
טוב כאן היה לי אחד קשה ביותר. אני צמחונית. לא אוהבת שמן. וקשה לי עם פחמימות ריקות. שילוב זה יצר לי אפס אפשרויות לאכול ברחוב בפילינים ובעיקר להתמיד באכילת פירות. לעומתי הילדים נהנו מאכילת בשר וחזיר (השם ישמור), אורז, פטאי , הכל מלא שמן.
בנפאל:
זללנו מומו למרות שפחות ממה שתיכננו בגלל המחיר שהיה גבוה ביחס לשובע ממנו, מדי פעם טוקפה או צ'ומאיין והמון המון דהאל באט – שתמיד ניצח מבחינת מגוון, בריאות, מחיר ושובע!
הפתרון שמצאנו ברוב המקרים, אם משיקולי בריאות, ואם משיקולי עלויות הוא להכין לבד. אנחנו די נהנים להכין לבד וכך יצא שלמדנו המון על אוכל מקומי. הכנו ממה שיש, בעלי גסטהאוסים לימדו אותנו, או שקראנו באינטרנט איך להכין וכך הכנו בעיקר דהאל באט, מרקי סובה, אוניגירי והמון סלטים.
