אז מה היה לנו..................
לרגע לא חשבתי על בגדים מיוחדים. כלומר יצאתי מהארץ עם בגדים, טיץ, חולצה מעיל וכאלה אבל לא חשבתי על כל מיני תלבושות מעניינות שנפגוש בדרך. מצד שני, לטייל עם 4 בנות זה תמיד חגיגה צבעונית של בגדים ותכשיטים שמושכים את תשומת ליבן, והתמזל מזלנו שזכינו לבנו שאוהבות להתחפש ונכנסות לדמויות די בקלות כך שמצאנו את עצמנו בכל ארץ, בשלב מסוים, מקבלים או רוכשים בגדים מקומיים ומשתמשים בהם עד תום......
כאמור התחלנו ביפן ושם כמובן הקימונו ניצח כל תחפושת מוזרה אחרת שזכית לראות ברחוב (והיו הרבה כאלה כולל רוכבי אופנוע מוזרים וסתם צעירי רחוב משעשעים). כשהתנדבנו בחווה אצל סאיאקה זכינו ב 2 קימונו יפיפיים שהבנות לבשו בהתלהבות ובגאווה.
כשהגענו לפיליפינים הפתעתי את עצמי כשהלכנו ברחוב פשוט עם בגדי ים. הפיליפינים (בניגוד מוחלט להודים) לא עושים עניין מנשים בביקיני, כל הזמן היה חם ולח, עברנו מחוף לחוף ומצלילה לצלילה ואפילו הכביסה לא התייבשה, כך שבסופו של דבר הגענו למסקנה שעדיף לקום ולהתלבש בבגד ים ורק בערב לקראת לינה להחליף. כך הסתובבנו ברחובות האיים עם בגדי ים!
בהודו כמובן, הצבעונית השופעת והיפיפיה, העיניים של הבנות "יצאו מהמקום" לעיני הלבוש הצבעוני המקסים והמטופח. למרות שהודענו רישמית שאנחנו לא קונים סארי ואין לנו מה לעשות עם סארי בארץ, נשברנו, וכל אחת רכשה לעצמה סארי יפיפה, בצבע האהוב עליה והתהלכה איתו כמו טווס ברחבי הודו. באותה הזדמנות גם זכינו ללכת לחתונה לבושות בהתאם וכמובן לאינסוף מקדשים.
בכל התקופה הראשונה שלנו בהודו, שהינו בחוות סהדהדנה פורסט. כאן היתה לנו חנות חינמית של בגדים משומשים שנהנינו ממנה עד מאד. התלבשנו, החלפנו, נתנו וניסינו. רק עניין אחד הפריע. והוא הכביסה. כדי לכבס כמו שצריך – היה צריך ליסוע לאורוויל שהיא רחוקה מעט מהחווה וגם בעל המכבסה היה מאד מעצבן. כך יצא שהעדפנו לרחוץ בעצמנו. לאחר תקופה של כמה שבועות שמנו לב שלכל המתנדבים בחווה, כולל אותנו יש בגדים בצבעי סהדהנה. הבגדים איבדו את צבעם המקורי והפכו לצבעי אדמה.........................
כשהגענו לנפאל, למרות הדימיון להודו הלבוש ברחובות עדיין צבעוני אך יותר מעודן. הרוב לובשות קורטה ומכנס מתרחב, מאד נוח לעבודה בשדות בבית ובכלל. עם צבעים והתאמה מופתית. כאן כבר לא היתה שאלה, בייחוד אחרי בגדי "צבעי סהדנה" כולנו מצאנו את עצמנו בחנויות בדים מרהיבות, בוחרות צבע ואז מבקרות אצל תופר שייקח מידות ויצאנו עם לבוש מלא מקסים וצבעוני. הבנות התרגשו מהחוויה של בחירת בד, מדידה ותפירת בגד על פי מידה של כל אחת ואחת.
בנפאל הבנות גם למדו את אומנות הלחימה של הטאקוונדו ולכן מאד מהר עלו על מדי הטאקוונדו המרשימים.
כשחזרנו להודו דרך דרג'ילינג וסיקים, ראינו המון טיבטים ולכן הבנות מדדו בגד טיבטי שכמובן הלם אותן........
בין כל אלה.................שכחנו את אושר שלא קיבל קימונו או קורטה או סרי והבד של הבגדים שלו הפך לדק דק מרוב שימוש עד שהפך לתצורת נייר........ לאושר בניגוד לבנותיו היה יותר קשה למצוא לבוש במידותיו בהודו או בנפאל ובטח ביפן.......
