הגענו לסיקים ולאכזבתנו גילינו שבסיקים אין סיקים בכלל. הבילבול נוצר כתוצאה מהשימוש בעברית. הודי סיקי ברבים נקרא סיקס ובעברית נקרא סיקים ולכן חשבנו שמקורם במדינת סיקים אך הם נמצאים בפאנג'אב. ואילו כאן נמצאים הרבה נפאלים וטיבטים..............
הכבישים בסיקים קשים וחשבנו כמה מזל יש לנו כי עונת המונסון מאחורינו ושהיה חכם לחכות מספיק זמן בנפאל. בכל מקום בדרך ראינו אנשים שחיים בצניעות או בעוני ומייצרים סביבם משפחה ושימחה. שמנו לב שהאדם מטבעו מחפש אסתטיקה, וגם אנשים שחיים ככה מקפידים על פרחים בפתח הבית או הפחון שלהם.
כשסיימנו עם המעבר והפרמיט בכפר melli בסיקים, והבנו את הכבישים באזור, התחלנו לחפש מוקדי עניין בדרך. עברנו דרך פארק מעניין ומוזנח, שוק ענק mayabazar, jorethang, גשר תלוי ופסלי שיוה בהרים. ידענו שיש מעיינות חמים אך החשכה כבר הגיעה ולא היינו בטוחים איך נמצא את המקום ואם בטוח לרדת לשם בלילה. ציפינו לראות הרבה מאמינים שיחנו וירדו למים והמערה הקדושה. אך הודו, כמו הודו, שתמיד מפתיעה. לפעמים לרעה, לפעמים לטובה ולפעמים פשוט סתם מפתיעה, גם הפעם הפתיעה. המקום היה שומם וראינו חבורה קטנה שמתארגנת עם שקיות ניילון והנחנו שהם יורדים למעיינות. ביקשנו להצטרף אליהם והם הסכימו לחכות לנו למרות שהחושך כבר היה ממש שם. התארגנו הכי מהר שיכולנו וירדנו כולנו למטה, הליכה של כעשרים דקות בתוך היער בחושך. פתאום הגענו לנחל ועוד כמה באסטות קצת מרתיעות אך לא מזיקות ואז למעיין החם שהיה פיצי. מעיין בריכה סגורה בשקים על גדת הנהר. הבנות כמובן תוך רגע היו בשלולית המים החמים. לאחר התארגנות נוספת והתלבשות בבגדים החמים, הצטרפנו לפוג'ה של החבורה, הדלקנו איתם נרות חמאה ובמבוק שהכינו בעצמם. בהמשך נכנסנו איתם למערה, קצת חוששים מהעלוקות המדוברות באזור ומהעטלף שפגשנו אבל נהנים מהחוויה והאנרגיות. השתתפנו בכל מיני טקסים מוזרים ומעניינים והתחלנו לעלות עם החבורה למעלה בחזרה לרכב. בעלייה גילינו שמדובר בנזיר בודהיסטי ואחיותיו ואז הבנו למה החוויה הייתה כל כך חזקה .....
אחרי הצעקות במשפחה בגלל עייפות ורעב נרדמנו בפינת חמד בשולי הכביש.
למחרת, אושר פתח את הבקר בטיפול בתקלת חשמל ברכב והבנות המשיכו במפעל ייצור הצמידים שלהן.
המשכנו בדרכים וניסינו למצוא שוק פירות וירקות. התאכזבנו כשלא מצאנו ונאלצנו לאכול את "ארוחת החירום שלנו" הכוללת פצפוצי אורז ועגבניות. באמצע הכביש ראינו משפחה טיבטית בלבוש מסורתי חגיגי, מקסים ומבריק יורדת מהגי'פ (שהוא למעשה כלי התחבורה הציבורי באזור) ומתחילה לעלות ברגל לכיוון מנזר. הצטרפנו אליהם ומסתבר שנקלענו לאירוע חד שנתי בן 10 ימים לצורך "תפילה לשלום עולמי לכלל האנשים, בעלי החיים וכדור הארץ". חשבתי לעצמי כמה פעמים ניסינו להגיע לאירועים חגיגיים ונכשלנו או שהתאכזבנו ודווקא כשאתה מגיע לאירוע ללא תכניות וציפיות ההנאה וההתלהבות הרבה יותר גבוהים.
הטיבטים לבשו בגדי חג צבעוניים, מבריקים הנשים בחולצות, חצאיות, שמלות מעטפת וסינרים מפוספסים והגברים לבשו אפודות עם דרקונים, גלגלי תפילה ושרשראות. כמובן שכולם ענדו שרשראות ועגילי כסף, טורקיז וכתום.
במנזר צפינו בכ 1000 נזירים מכל העולם בלבוש כתום, בורדו וכובעים שהזכירו לנו להבה, ניגנו, שרו וגירשו רוחות רעות באש וקטורת בתוך עשן ושילוב צבעים ותפאורה המיוחדת. . על הבמה הבנו לאן נעלמו כל פירות וירקות הכפר. אישה טיבטית יפה וחמה שדמתה ליעל גרונר אספה אליה את הבנות, השקתה אותן בתה מלוח ומתוק. גם פה היינו המערביים היחידים אבל החלטנו ברוב קולות שאם אי פעם נצטרך להיות נזירים נבחר בזן הבודהיסטי ולו רק בשביל הלבוש. בזמן זה כבר למדנו להבחין בין נזיר נשוי ונזיר שלא מתחתן לפי התפר בחצאית. לאורך כל הטקס, גומא הייתה מרותקת לצבעים, לאומנות, לפרחים שנזרקו מהקומה הגבוהה ומאד התקשתה לעזוב את המקום הרבה אחרי שכולנו כבר מיצינו ..........
המשכנו לכיוון pelling ולמרות העלייה החדה שעמדה לפנינו עלינו ברגל לכיוון המנזר. עצר לידנו מהנדס בניין בג'יפ מפונפן וכולנו קפצנו בשמחה לטרמפ שהציע. הוא הציג בפנינו את הפרויקט החדש שהוא עובד עליו שהוא בעצם פסל של אחד האלים בגובה של 100 רגל – כנראה הגבוה בעולם ומולו היה מנזר קסום בנוף מטורף עם הרבה סטופות. המקום נתן תחושה שאתה כמו ציפור בשמיים. בגלל ששוב לא הייתה לנו מצלמה ושוב לא הייתה לנו סוללה ביקשנו מבחור אומן שעסק בפיסול בקירות המנזר שיצלם אותנו ישלח לנו את התמונות.....
הרגשנו שהסיקים היא מדינה מהממת ולמרות הכבישים הקשים (שהיו ממש בסדר יחסית לכבישי נפאל), התהומות והקור היא שווה כל רגע ומאד שונה מהודו שאנחנו מכירים. וזה כמובן עוד מבלי להזכיר את האנשים פה! נעימים, רגישים, חיוביים, נדיבים מאד וכל כך לא חודרניים לפרטיות ומאפשרים מרחב.
