הגענו ליוקסום לאחר נסיעה של שעתיים ואחרי שנפרדנו בקושי מהנזירות והמנזר. לנסיעה זו הצטרפו אלינו זוג ישראלים מתוקים ועוד אנגלי אחד כיון שלא הצליחו למצוא טרמפ כדי לצאת מהאזור בו שהינו וגם סתם כי התחשק להם........ אז נסענו ופטפטנו לאורך הדרך עם התהומות עד שהגענו לכפר המוזר הזה. שהכל היה מוזר בו. אך יחד עם זאת הוא היה שקט, רגוע ולא "חמדן" לגבי תיירים. מאד קטן ופשוט. רוב מקומות הלינה היו ממש פשוטים כך שאנחנו כרגיל העדפנו את הרכב שלנו.
אחה"צ עלינו למפגש 3 הלאמות. אנרגיה קסומה. שקט. גבוה. ופגשנו את פמה מ mamas kitchen שהתאהבנו בה קשות. בגלל שלא היה לה מקום מתאים לכולנו בגסטהאוס החמוד שלה, בילינו איתה כל היום, אכלנו ממטעמיה ופטפטנו איתה. פמה הייתה ממש מיוחדת ונקשרה אלינו ובעיקר לבנות והיה לכולנו קשה להיפרד ממנה.
לאחר כיומיים המשכנו לכיוון ravangla כשבדרך עברנו ב"ארץ הגויאבות". היה טעים וכיף לפגוש את האיכרים והסבתות שמוכרת גויאבות בדרך וכל שקית שקנינו נגמרה במהרה ואז עצרנו בבאסטה הבאה לקנות עוד. מדי פעם היה גיוון ל"בננות לחם" (הבננות העבות והקטנות שזכו אצלנו לשם בננות לחם בגלל שהן משביעות מאד ודחוסות)
Ravangla היא מקום מלא בטון באופן יחסי לסיקים אך מטרת ההגעה אליו הייתה לעשות את הטרק לגבעת מנם ולראות דובי פנדה אדומים. כדי להתארגן לטרק החלטנו לישון בגסטהאוס הזוי אך זה מה שמצאנו בתקציב שלנו ובכוחות שהיו לנו באותו רגע. הכפר מאד לא חינני למרות שניתן לראות ממנו את 3 ההרים הכי גבוהים בהודו (והשלישי בעולם) וזה די מרשים כשהעננים זזו. לא היה לנו ברור מי ממלא את כל מלונות הבטון הללו מכיוון שלא היו תיירים זרים כלל ומעט מאד תיירים הודים...........
למחרת התעוררנו ב 6 בבקר ויצאנו לכיוון שמורת הטבע maenem hil. גם הפעם כדי להפחית סיכונים בטרק יצאנו עם מדריך ושכנענו אותו להביא את האחיין שלו בן ה 15. ככה יצאנו, עטופים במעילים וטיפסנו במעלה הגבעה כ 14 קילומטרים. בגלל שהייתי לחוצה שלא נצליח להגיע בזמן לפסגה, המעטנו בעצירות ויצא שבסוף הגענו סביב 13:00 ואז התחלנו לקפוא מקור.
לאורך היומיים הללו ציפינו לראות את דובי הפנדה האדומים אבל המדריך והאחיין שלו עשו כל כך הרבה רעש שזה הוריד את הסיכוי מ 0.0001% ל 0%!
לפני שיצאנו לטרק, הבנו שיש במעלה הגבעה חדר מכורה פצפון שניתן לישון בו. לא שבאמת היו לנו ציפיות שיהיה נקי אבל התברר שזה בעצם סוג של דיר! היה ממש מזעזע והיה ברור שאף אחד מאיתנו לא יישן בפנים למרות שאין לנו אוהל ולמרות הקור. אושר התבונן מסביב וראה מבנה נוסף שהינו סטופה והחלטנו לעלות עוד כחצי שעה ולהגיע אליו. כשהגענו הרגשנו אלופי עולם, גאונים, והתחלנו לנקות מעט, להדליק קטורת לאלים ולאוירה. הרצפה מאד קשה ולא היה לנו מזרון – אז אושר הבריק שוב והלך עם הבנות לאסוף עשב עד שמילאו את כל הרצפה בעשב רך ונעים והתלהבנו מהמיטה שיצרנו שעליה נישן עם השקי שינה החמים והמעולים שלנו.
לפתע הגיחה קבוצה של ילדים הודים ממזרח סיקים. שלמרות שהיו נראים מתורבתים כמו אנשי הסיקים, ביחסים מצוינים בין בנות ובנים, הם צעקו וטינפו את האזור כמו הודים טיפוסיים. מאד מהר הבנו שאת רוב הלילה נעשה בערות מלאה. בגלל המצב ובגלל שהיה ליל ירח מלא שקלנו לרדת ברגעים אלו את ההר ולישון כבר ברכב. אך חששנו שהבנות תהיינה עייפות מדי וייקח יותר מדי זמן לרדת ונקלע למצב לא נעים בחושך.
לאחר זמן מה, נדלקה מדורה בכניסה למבנה והייתי צריכה כל כמה דקות לצאת אל החבורה הרועשת ולהזכיר להם למה לא כדאי ואף אסור לשרוף פלסטיק.
בשלב מסוים התחיל לרדת גשם בטיפות ענק שהפכו מאד מהר לברד. הייתה שמחה גדולה בקרב הבנות שלנו אך היינו צריכים לחשוב איך 25 חברה יכנסו איתנו למבנה של 4*4 מטר. הצטופפנו כמו סרדינים וחיכינו לבקר.
הסתבר שהשהייה על ההר, למרות הרעש והיעדר השינה הייתה מדהימה!! כל פעם שיצאנו לשירותים יכולנו לראות 360 מעלות של נוף עוצר נשימה, הרים מושלגים וגבוהים שהקיפו אותנו ברוב האופק, מוארים באור הרך של הירח!
בבקר כל ההרים מסביבה נראו נקיים וברורים להפליא. כל העשב והעצים שמסביב היום עטופים בשכבת קרח ויצרו אוירה מושלמת. אין ספק שסיקים ממש מרשימה!!
את הסיקים סיימנו בעיר בירה שנקראת ganktop שהיתה חמודה להפליא, נקייה ואפילו עם רחובות ללא כניסת רחבים. העיר מלאה בשלטי איסור על יריקה ברחוב (שההודים מאד מורגלים בכך), איסור לכלוך ואפילו בכמה מקומות יש הפרדת פסולת, איסור על כניסת כלי רכב כבדים (אנחנו נאלצנו לחנות מחוץ לעיר ולצעוד ברגל) ואפילו איסור על עישון ברחובות ובבתי הקפה.
בילינו בשוק ללה ובמדרחוב הנחמד והמשכנו ברדכנו דרומה................
