אז עכשיו באמת חזרנו להודו. אין ספק שהסיקים שונה מאד משאר הודו. גם בניקיון, אנשים, סגנון אוכל, כבישים ועלויות.
התחלנו נסיעה ארוכה מאד לכיוון הבית של ההורים של שרינט וריהאן שפגשנו ב- shadhana. אנחנו לא יודעים מי מתרגש יותר, אנחנו או הם. אבל מה שבטוח שאנחנו מתרגשים בטירוף מהמיפגש!!! ההורים של שרינט נמצאים בהאמדבאד בגוג'אראט. רחוק בטרוף מהמיקום שלנו כרגע ולמרות הכול אנחנו בדרך אליהם.
עברנו את silgeri ועצרנו בדאבה הזויה עם אנשים מבוגרים מאד, ישרים עם לב זהב ונהננו מאד אך שוב נזכרנו כמה הבנות שלנו קשוחות קשוחות........ צריך לראות את המקום כדי להבין. צפוף, דחוס, מפחיד קצת, מלוכלך, חוסר תקשורת, חשוך הודו הודו הודו!
מסביב, עדיין יש את ניצוצות הצפון בזכות מאכל המומו המפורסם של הטיבטים אך עינינו מחפשות בקדחתנות את הדאבה הראשונה שמייצרת אידלי (למרות שייקח עוד זמן כי זה מאכל דרומי).
Silgeri הינה צומת גדולה המקשרת בין הכבישים המובילים לדרג'ילינג,סיקים, כלכתה וביהאר. לא הכי נעימה אבל נסבלת. מלאה בכדי וקישוטי חרס, סלסלות וספות קש.
מתלבטים מעט איך לעבור את ביהאר כי שמענו שהיא מאד ענייה ולמעשה המדינה הכי אלימה בהודו. באותה הזדמנות נקפוץ לעצירה ב- bogaya שאמורה להיות מלאה בבודיהסטים כי זה המקום שממנו סידהרטה הגיע להארה והפך לבודהה.
לפני הכניסה ל bihar עצרנו לעשות בדיקת פליטה מהמנוע – פעולה שנשמעת מיותרת בהודו אך ראינו שפג תוקפה בזכות שוטר נפאלי (שהעז לעצור אותנו לחטט במסמכים הלא ברורים שהיו לנו מהודו) והחלטנו ללכת על זה. עברנו גם את זה............ הלאה מערבה!!
אחרי שגנב ביקר אצלנו במיניבוס תחושת החוסר בטחון והמוטרדות עלתה והתחלנו לקחת איתנו את המחשב וכל החפצים החשובים כמו דרכון, כסף, וכל מיני מסמכים ו
התחיל להיות קצת מעיק, בייחוד שזה מטריד אותנו. לכן התיק נהייה כבד יותר ויותר , החלטנו לוותר על סחיבת מים מהמיכל וקניית בקבוקים ברחוב – לצערי – כי כל פעם שקנינו בקבוק פלסטיק – יש לי צביטה בלב ........ בנוסף, הגענו למסקנה שהספר לונלי פלנט הישן והכבד הזה ממש מיותר והחלטנו שאין מה להעביר אותו הלאה או לשמור אותו והחלטנו לפרק אותו לגורמים. בכל אתר שביקרנו תלשנו את העמודים שלו מהספר.... תחושה משחררת ונחמדה להפליא!
