בביהאר קראנו על האלימות, העוני, שוד דרכים, לינץ' ואמבושים למי שעושה תאונה בכביש ולכן כל הדרך ל- bogaya חששנו והיינו דרוכים. הכול נראה לנו עמוס מדי וחשוד מדי לכן לקחנו החלטה "לא עוצרים!". החלטנו לנסוע כל הלילה למרות שבלילה נהגנו לא לנסוע בגלל הסינוורים ממשאיות והפחד לדרוס אנשים וחיות אחרות. נסענו לאט לאט אבל לא עצרנו! בשלב מסוים עקפנו משאית זבל שנסעה במהירות שיא של 0.5 קמ"ש ואנחנו במהירות של 0.8 קמ"ש בעקיפה כמעט התנגשנו בריקשה שנסעה מולנו ב"full power " ב 0.2 קמ"ש. אז כן..... במהירויות האלה לא קרה כלום אבל הבעיה הייתה שתקענו את כל הכביש. במהרה הכביש התמלא ברוכבי אופנוע, ריקשות, אנשים, פרות וזהו! כביש סתום! אף אחד לא יודע מה לעשות. לא זזים קדימה ולא אחורה. אפס קמ"ש! בשלב מסוים הודי עצבני דפק לנו על המיניבוס, התחילו צעקות, ראינו את חמומי המוח בשיא פעילותם עד שבר בינה יחיד ומיוחד יצא מריקשה אחת ואירגן את התנועה לאט ובאסרטיביות. אסר על ריקשות נוספות להתקדם, הורה למשאית הזבל קדימה ואחורה ויאללה... הפקק נפתח... איש רכוב על אופניים נדחף במעבר הצר בינינו למשאית וקיבל "קטנה" מהמגן חזירים של המיניבוס... אבל המשכנו... פחדנו עדין לעצור. Bihar נראתה לנו ממש לא נעימה או שבגלל כל מה שקראנו בספר נהיינו חרדתיים יותר אבל לא עצרנו אפילו לאוכל. קנינו במהרה מטוגנים הודיים מפורסמים והמשכנו, נתנו ביס לכל אחד מהמאכלים וזרקנו, היה חריף ושומני, איכס.....
העברנו לילה של נסיעה עד שהגענו לאזור של Bodgaya. נרדמנו בחנייה מוזרה וחשבנו שבבקר הכול יהיה מפוצץ. בגלל שההודים לא מרבים לנסוע במכוניות פרטיות אלא רק אופנועים ורכבים ציבוריים, בדר"כ (חוץ מדלהי) אין בעיית חניה ולכן יותר קל למצוא מקום לישון, למרות שלפעמים קצת לא נעים בגלל העוני מסביב. בבקר הלכנו למקדש Mahabatani ולאגם. כל העיר מלאה אנשים בגלימות בצבעי בורדו, כתום, אפור ולבן. מקסים! המקום קדוש ואנרגטי אך חשנו בו הרבה פחות עוצמה מאשר בטירוואנה מלאי. יש מקדשים מכל המדינות שמאמינות בבודהיזם כולל יפן, בורמה, בהוטן ותאילנד. כמובן שהיפנים כרגיל בנו מקדש בצניעות וטוב טעם. תכננו לישון באחד מהמקדשים כי האפשרות הזו כתובה בספרים ונשמעה לנו מרתקת אך לצערנו לא היה מקום. המשכנו שפוכים ועייפים מהלילה הזה. אושר ביקש זמן במקדש המרכזי אז הלכתי לסיבוב עם הבנות ובינתיים אושר עשה מדיטציה (או נרדם). כשהגענו הוא היה מוקף נוער הודי שהציץ מכל הכיוונים וניסה להבין אם הוא: superhero.............. משעשע.........
פסגת היום הייתה הריקשה שלקחנו סתם, לא כי ממש היינו צריכים אלא רק בגלל שהייתה לריקשה נהגת שזה דבר נדיר מאד בהודו. עבורנו זו הייתה פעם ראשונה – אז
כמובן עשינו איתה סלפי ונתנו לה טיפ נדיב והמשכנו הלאה בנסיעה לכיוון ורנסי.
